א. ואיש אחד חנניה שמו ושם אשתו שפירא מכר את־אחזתו
ב. ויסתר חלק מן־המחיר ואשתו ידעת וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים
ג. ויאמר פטרוס למה־זה חנניה מלא השטן את־לבך לכחש ברוח הקדש ולהסתיר מן־מחיר השדה
ד. הלא לך היה עד לא־נמכר וגם־אחרי המכרו הלא היה בידך למה מלאך לבך לעשות כן לא באנשים שקרת כי אם־באלהים
ה. כשמע חנניה את־הדברים האלה ויפל ארצה ותצא נשמתו ויראה גדולה נפלה על כל־השמעים
ו. ויקומו הנערים ויאספו אתו ויציאהו ויקברהו
ז. ויהי כמשלש שעות ותבוא אשתו ולא ידעה את אשר נעשה
ח. ויען פטרוס ויאמר אליה הגידי־לי הבעד כסף זה מכרתם את־השדה ותאמר הן בעד כסף זה
ט. ויאמר אליה פטרוס למה־זה קשרתם יחד לנסות את־רוח יהוה הנה רגלי המקברים את־אישך בפתח ונשאוך גם־אותך החוצה
י. ותפל פתאם לרגליו ותצא נשמתה ויבאו הנערים וימצאה כי מתה ויוציאו אתה ויקברה אצל אישה
יא. ותהי יראה גדולה על כל־הקהל ועל כל־השמעים את־הדבר הזה
יב. ואתות ומופתים רבים נעשו בקרב העם על־ידי השליחים ויקהלו כלם בלב אחד באולם שלמה
יג. ומשאר האנשים אין איש אשר מלאו לבו לדבקה־בם אך־יקרו בעיני העם
יד. ומאמינים רבים נספחו על־האדון המון אנשים ונשים
טו. עד כי־נשאו את־החולים אל־הרחבות והשכיבום במטות ומשכבות באמרם כי פטרוס יעבר שמה וצלו ינטה על־אחדים מהם
טז. וגם־המון עם מן־הערים אשר מסביב לירושלים נהרו ויביאו את־החולים ואת־הנענים תחת ידי רוחות טמאות וכלם נרפאו
יז. ויקם הכהן הגדול וכל־הנלוים עליו והם מעדת הצדוקים וימלאו קנאה
יח. וישלחו את־ידיהם בשליחים ויתנום במשמר הקהל
יט. ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את־דלתי בית־הכלא ויוציאם ויאמר
כ. לכו ועמדו בהיכל ודברו אל־העם את־כל־דברי החיים האלה
כא. וישמעו וישכימו בבקר ויבאו אל־ההיכל וילמדון ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקהלו את־הסנהדרין ואת־כל־זקני בני ישראל וישלחו להביא אתם מבית הכלא
כב. והמשרתים באו ולא מצאום בבית הכלא וישבו ויגידו לאמר
כג. מצאנו את־בית הכלא סגור ומסגר ואת־השמרים עמדים על־משמרתם לפני השערים ונפתח ונרא ואין אדם בבית פנימה
כד. והכהן ושר צבא ההיכל וראשי הכהנים בשמעם את־הדברים האלה נבכו עד־מאד לאמר מה־יהיה מכל־אלה
כה. אז בא איש אחד והגיד להם לאמר האנשים אשר נתתם בבית הכלא הנם עמדים בהיכל ומורים את־העם
כו. וילך שר הצבא עם־משרתיו ויקחם אך־לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו
כז. ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאל אתם הכהן הגדול לאמר
כח. הלא צוה צוינו עליכם לבלתי הורת בשם הזה ואתם הנה מלאתם את־ירושלים תורת פיכם ובקשתם להביא עלינו דם האיש הזה
כט. ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו לשמע אל־מצות אלהים משמע אל־מצות אנשים
ל. אלהי אבותינו הקים את־ישוע אשר שלחתם בו יד ותתלו אתו על־העץ
לא. אתו הרים אלהים בימינו לשר ולמושיע לישראל להשיב את־לבם ולסלוח להם את־חטאתיהם
לב. ואנחנו עדים וכן רוח הקדש אשר חלק אלהים לשמעיו עד על־הדברים האלה
לג. ויהי כשמעם ויגע הדבר עד־נפשם ויתנכלו אתם להמיתם
לד. ויקם אחד מן־הפרושים מקרב הסנהדרין ושמו גמליאל מורה התורה ונכבד בעיני כל־העם ויצו להוציא את־השליחים מלפניהם מעט מזער
לה. ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם באשר אתם אמרים לעשות לאנשים האלה
לו. כי לפני הימים האלה קם תודס אשר התנשא לאמר אני הוא הגבר וכארבע מאות איש התלקטו אליו עד אשר־נהרג וכל־הנלוים עליו נפצו והיו כלא היו
לז. ואחריו קם יהודה הגלילי בימי המפקד אשר הדיח עם־רב אחריו וגם־הוא נפל וכל־הנלוים עליו נפזרו
לח. ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן־האנשים האלה והניחו להם כי אם־מאדם יצאה העצה והפעלה הזאת הופר תופר
לט. ואם־מאת אלהים יצאה לא תוכלו להפירה פן־תמצאו נלחמים באלהים
מ. וישמעו בקולו ויקראו אל־השליחים ואחרי אשר יסרו אתם וצוו עליהם לבלתי דבר עוד בשם ישוע שלחום לדרכם
מא. והם יצאו שמחים מלפני הסנהדרין על־כי נחשבו ראוים לשאת חרפה על־שמו
מב. ולא חדלו יום יום ללמד בבית המקדש או בבתי אנשים ולבשר בשורת ישוע המשיח
| 
