העברים, Chapter 4 ד

א. על־כן בהותר לנו ההבטחה לבא אל־מנוחתו נדאג לנפשנו פן־יחשב איש מכם כמאחר לבא שמה    ב. כי בשרה טובה באה גם־אלינו גם־אליהם אך הדבר אשר שמעו הם לא־הועיל להם כי לא התערב באמונת לבם    ג. כי אנחנו המאמינים באים אל־מנוחתו כאשר אמר אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי ומנוחה זו היא מן־המלאכה אשר נעשתה בהוסד ארץ ושמים    ד. כי על־יום השביעי אמר במקום אחר וישבת אלהים ביום השביעי מכל־מלאכתו    ה. ובמקום הזה יאמר עוד אם־יבאון אל־מנוחתי    ו. היצא לנו מכל־זה כי יש באים אל־המנוחה והשמעים את־בשרה טובה מראש לא־באו מפני חסר אמונתם    ז. ולקץ ימים רבים הוסיף ויעד יום אחר באמרו על־פי דוד היום כמו שנאמר היום אם־בקלו תשמעו אל־תקשו לבבכם    ח. כי אלו הביאם יהושע אל־המנוחה הנכונה לא היה מדבר אחרי־כן על־יום אחר    ט. ולכן עוד נשאר יום שבתון לעם אלהים    י. כי הבא אל־מנוחתו ישבת ממלאכתו כאשר גם־שבת אלהים ממלאכתו שלו    יא. לכן נתאמצה לבא אל־המנוחה ההיא פן־יכשל איש בלכתו בעקבות הממרים    יב. כי־חי דבר אלהים חזק וחד מכל־חרב פיפיות חצב ובקע נפש ורוח גם־מח ועצמות ובחן מחשבות לב ויצרו    יג. ואין יצור נעלם מלפניו אך הכל חשוף וגלוי לעיני ההוא אשר עלינו לתת דין לפניו    יד. ועתה בהיות־לנו כהן גדול נעלה עד־מאד אשר צלח את־השמים ישוע בן־אלהים נשמרה את־השבועה אשר נשבענו לו    טו. כי אין לנו כהן גדול אשר לא־יוכל לחוש לשברנו אחרי אשר גם־הוא נבחן במסות כמנו וחטא לא נמצא־בו    טז. על־כן נגשה בפה מלא אל־כסא הרחמים לקחת חסד ולמצא חנינה לעזר־לנו לעתות בצרה