א. על־כן נרף כעת מאבני פנה בתורת המשיח ונעלה עד־תכליתה ולא נשוב לירות את־היסוד לתשובה מן־מעשים אשר מות בם או אמונת אלהים
ב. או דין הטבילות וסמיכת ידים ותקומת המתים ומשפט עולם
ג. ואנחנו נעשה זאת ברצות האל
ד. כי אלה אשר כבר ארו עיניהם ויטעמו את־מתת שמים ורוח הקדש היתה למנת חלקם
ה. ויטעמו את־דבר אלהים הטוב ואת־נפלאות העולם העתיד
ו. ואחרי־כן סררו לא יתכן להם עוד להתחדש ולשוב כי הצליבו להם מחדש את־בן־האלהים וישימו אותו לחרפה
ז. כי הארץ השתה את־הגשם אשר הרוה אתה כפעם בפעם ותלד זרע טוב לזרע תשא ברכה מאת האלהים
ח. וכי־תצמיח קוץ ודרדר אין חפץ בה צפויה היא אלי־מארה ואחריתה לבער
ט. אמן הוחלנו ידידים כי דברים טובים מאל נמצאים בכם דברים צפוים אלי־ישועה אף כי־כזאת דברנו
י. כי לא יעול האלהים ולא ישכח את־מעשיכם ואת־האהבה אשר הראיתם לשמו סמכים הייתם לקדשיו ועודכם כן גם־היום
יא. וחפצנו כי איש איש מכם יודע ממגמת עמלו כי תקותו נאמנה עד־הקץ
יב. ולא תהיו עצלים כי אם־תלכון בעקבות אלה אשר באמונתם וארך רוחם ירשו את־ההבטחות
יג. כי כאשר הבטיח אלהים את־אברהם ואין גדול ממנו להשבע בו נשבע בנפשו
יד. ויאמר כי־ברך אברכך והרבה ארבה אותך
טו. ובכן הוחיל בארך רוחו וינחל את־ההבטחה
טז. כי אמנם אנשים נשבעים בגדול מהם ותקף השבועה יביא קץ לכל־ריב ביניהם
יז. וכן כאשר חפץ האלהים בכל־תקף להראות את־יורשי ההבטחה כי עצתו אין להשיב ערב לפניהם בשבועתו
יח. ובשתי אמרות אלה אשר אין חליפות להן מבלתי יכלת האלהים לכזב נמצא לנו נחם־עז הממלטים את־נפשנו להחזיק בתקוה הערוכה לפנינו
יט. אשר־היתה לנו עוגין לנפש נאמן וחזק ומגיע אל־מבית לפרכת
כ. אשר־שם בא ישוע הרץ לפנינו אשר־היה לכהן גדול לעולם על־דברתי מלכי־צדק
| 
