א. לא תקימו מכם אחי מורים רבים בדעתכם כי תכבד עלינו יד־המשפט
ב. כי רבות נכשלנו כלנו ומי אשר לא־יכשל בשפתיו איש תמים הוא וידיו רב־לו לשים מעצור לכל־בשרו
ג. הנה פי הסוס נבלם במתג לבעבור ישמע וינטה לפי רצוננו
ד. והנה גם־אניות גדלת הנהדפות ברוח עזה יטה אתן משוט קטן אל־אשר יחפץ רוח החבל
ה. כן גם־הלשון אבר קטן ומדברת גדלות איך מעט אש תבער יער גדול
ו. והלשון אש היא הלשון עולם קטן ומלאו און נתונה בתוך אברינו מחללת כל־הבשר מלהטת גלגל הטבע ויקדת מאש גיהנם
ז. כל־מין בהמה ועוף ורמש וחיתו־ים נכבשים הם כלם כי האדם למינהו כבש אתם
ח. אך הלשון לבדה אין לאל יד אדם לכבשה רעה היא מאין מעצור ומלאה חמת מות
ט. בה נברך יהוה אבינו ובה נקלל אנשים אשר נעשו בצלם אלהים
י. מפה אחד תצא ברכה וקללה לא־כן אחי לא־יעשה כן בכם
יא. התקיר באר מימיה מתוקים ומרים ממוצא אחד
יב. התעשה תאנה אחי ענבי גפן והגפן התוציא תאנים כן ממים מלוחים לא יצאו מתוקים
יג. מי חכם ונבון בכם יראנו את־מעשיו מתוך מעגלי חייו הטובים בענות חכמתו
יד. ואם־חמת קנאה בכם ולבכם יגרה מדון למה תתהללו ותכחשו נגד פני האמת
טו. לא זו החכמה הבאה מעל כי היא מלמטה לארץ מטבע הבשר או השדים
טז. כי־במקום קנאה ומדנים שם מהומה וכל־דבר בליעל
יז. אך החכמה הירדת מעל טהורה היא פיה תפתח לשלום ובענוה דבריה נוחה היא להתרצות מלאה רחמים ופריה טוב אין עמה משא פנים ואין חנפה בה
יח. זה פרי הצדקה זרע לבטח לעשי שלום
| 
