א. ויהי כאשר באו לפניו כל־המוכסים והחטאים לשמע אתו
ב. וילנו הפרושים והסופרים לאמר האיש הלזה פני חטאים הוא נשא ואכל עמהם
ג. וישא אליהם את־המשל הזה לאמר
ד. מי איש מכם אשר־לו מאה צאן ואבדה לו כבשה אחת מהן והוא לא יעזב את־התשעים ותשע במדבר ללכת ולבקש עד כי־ימצא את־האבדת
ה. והיה כי ימצאנה ישיש עליה ישאנה בכתף
ו. ואל־ביתו יבא ויקרא לאהביו ולשכניו לאמר שישו אתי כי מצאתי את־אבדתי את־הכבשה הזאת
ז. ואני אמר לכם ככה תרב השמחה בשמים על־חטא אחד השב מחטאיו מעל־תשעים ותשעה אנשי צדק אשר אין להם דבר להנחם עליו
ח. או מי האשה אשר־לה עשרה כסף ואחד מהם נפל ונסתר מעיניה והיא לא תדליק נר ותפנה את־הבית ותחפש בחפש מחפש עד כי־תמצאנו
ט. והיה כי־תמצא אתו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה בשמחתי כי מצאתי את־אבדתי את הכסף
י. ואני אמר לכם ככה תהיה שמחה לפני מלאכי אלהים על־חטא אחד השב מחטאיו
יא. ויסף ויאמר איש אחד היו לו שני בנים
יב. והקטן מהם אמר אל־אביו תנה־לי אבי חלק הנחלה אשר יפל לחבלי ויחלק להם את־נכסיו
יג. ואחרי ימים אחדים אסף הבן הקטן את־כל־אשר לו ויסע אל־ארץ רחוקה ויהי שם לזולל עד אשר פזר כל־כספו
יד. ואחרי אשר בלע כל־אשר היה לו בא רעב גדול בארץ ההיא והוא החל להיות חסר־לחם
טו. וילך ויסתפח באחד מישבי הארץ ההיא וישלחהו השדה לרעות חזירים
טז. ויתאו למלא את־כרשו חרובין מאשר יאכלון החזירים ופרש אין לו
יז. וישב אל־לבו ויאמר מה־רבו השכירים תחת יד אבי אשר להם לחם די והותר ואנכי מת פה ברעב
יח. אקום אלך אל־אבי ואמר אליו אבי חטאתי גם־לשמים גם־לפניך
יט. קלתי מהקרא בנך עוד שימני־נא כאחד השכירים בביתך
כ. ויקם ויבא אל־אביו ועודנו מרחוק ראה אתו אביו ויכמרו רחמיו אליו וירץ ויפל על־צואריו וישק לו
כא. והבן ענה ואמר אבי חטאתי גם־לשמים גם־לפניך קלתי מהקרא בנך עוד
כב. ויאמר האב אל־עבדיו מהרו הביאו והלבישהו את־המעיל הטוב ותנו טבעת על־ידו ונעלים לרגליו
כג. ואת־עגל המרבק קחו וטבחו ונאכל ונעלזה
כד. כי זה־בני מת היה והנה הוא חי אבד והוא נמצא אתנו ויקומו כלם להתעלס
כה. ובנו הגדול בא ממלאכתו בשדה ויקרב אל־הבית וישמע קול שיר ומחול
כו. ויקרא אל־אחד הנערים וישאל מה־זאת
כז. ויאמר אליו הלא אחיך בא ויזבח לו אביך את־עגל המרבק אחרי אשר שב אליו בשלום
כח. ויחר אפו ולא אבה לבא הביתה ויצא אביו וידבר על־לבו
כט. ויען ויאמר אל־אביו הנה זה שנים רבות עבדתיך ומעודי לא עברתי ממצותיך ועוד לא־נתת לי גדי מן־הצאן לאכל ולהתעלס עם־רעי
ל. וכבא בנך זה רעה זנות אשר השחית את־נחלתך זבחת לו את־עגל המרבק
לא. ויאמר אליו בני הלא תמיד אתה עמדי וכל אשר־לי לך הוא
לב. אבל נאוה לנו לשמח ולהתעלס כי זה־אחיך מת היה והנה הוא חי אבד והוא נמצא אתנו
| 
