א. ויאמר אל־תלמידיו אין שליט לכלוא את־המוקשים אשר לא יבאו אך אוי לאיש ההוא אשר על־ידו יבאו
ב. טוב לו כי־יתלה פלח־רכב על־צוארו והשלך בים מתת מוקש לאחד הקטנים האלה
ג. ואתם השמרו לנפשתיכם אם־יחטא לך אחיך הוכח תוכיח אתו ואם־ינחם סלח־לו
ד. ואם־שבע פעמים ביום יחטא לך לך ושבע פעמים ישוב אליך וימר נחמתי וסלחת לו
ה. ויאמרו השליחים אל־האדון הוסף לנו אמונה
ו. ויאמר האדון אם־יש בכם אמונה כגרגר חרדל ואמרתם אל־השקמה הזאת העקרי משרשך והנטעי בים והיא תשמע בקלכם
ז. ומי מכם אשר לו עבד חרש או רעה בשדה ובשובו משם יאמר אליו מהר בא ושב אל־השלחן
ח. ולא יאמר אליו הכן־לי לחם הערב וחגר מתניך לשרתני עד כי־אכל ואשתה ואחר תאכל ותשתה גם־אתה
ט. או היתן תודה לעבד הזה בעבור כי עשה את אשר צוהו נדמה לי שלא
י. וכן גם־אתם כאשר עשיתם כל־אשר צויתם אמרו עבדים מבלי יתרון אנחנו כי רק את־אשר עלינו לעשות עשינו
יא. ויהי בנסעו ירושלימה ויעבר דרך שמרון והגליל
יב. ויבא אל־כפר אחד ושם פגעו בו עשרה אנשים מצרעים ויעמדו מרחוק
יג. וישאו את־קולם ויקראו ישוע רבנו חננו
יד. וירא ויאמר אליהם לכו והראו לעיני הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו
טו. ואחד מהם בראתו כי נרפא מצרעתו וישב וישבח את־האלהים בקול עז
טז. ויפל לרגליו על־אפיו ארצה ויתן־לו תודה והוא איש שמרוני
יז. ויען ישוע ויאמר הלא עשרה נרפאו ואיה התשעה
יח. הכי לא־נמצא אחד מהם שב לתת כבוד לאלהים בלתי הנכרי הזה
יט. ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך
כ. וישאלהו הפרושים לאמר מתי תבא מלכות האלהים ויען אתם ויאמר מלכות האלהים לא תבא לעיני המביט
כא. ולא יאמרו הנה־היא פה או הנה־היא שם כי מלכות האלהים בקרבכם הנה
כב. וימר אל־התלמידים הנה ימים באים ותבקשו לראות יום אחד מימי בן־האדם ולא תראו
כג. וכי־יאמרו אליכם הנה־הוא שם או הנה־הוא פה אל־תצאו ואל־תלכו אחריהם
כד. כי כברק ברק מקצה השמים מזה והלך ואור עד־קצה השמים מזה כן יראה בן־האדם ביומו
כה. אך בראשנה עליו להיות מענה עד־מאד ונמאס על־פי בני הדור הזה
כו. וכאשר היה בימי נח כן יהיה גם־בימי בן־האדם
כז. כי אכלו ושתו בעלו נשים ונשים נבעלו עד־היום אשר־בא נח אל־התבה ויבא המבול וימח את־כלם
כח. וכאשר היה גם־בימי לוט כי אכלו ושתו קנו ומכרו נטעו ובנו
כט. ויהי ביום אשר־יצא לוט מסדם וימטר אדני אש וגפרית מן־השמים וישחת את כלם
ל. כן יהיה ביום אשר בן־האדם יראה
לא. ביום ההוא מי אשר יהיה על־הגג וכליו בבית לא ירד לשאת אתם וגם מי־אשר בשדה לא יפנה להביט אחריו
לג. מי החפץ להציל את־נפשו תכרת־לו ומי אשר יכרית את־נפשו למעני יחיה אתה
לד. ואני אמר לכם בלילה ההוא ישכבו שנים במטה אחת אחד יאסף ואחד יעזב
לה. שתים טחנות ברחים אחת תאסף ואחת תעזב
לו. שנים יהיו בשדה אחד יאסף ואחד יעזב
לז. ויענו ויאמרו אליו אדנינו ואיה תקרינה כאלה ויאמר באשר פגרים שם יקבצו הנשרים
| 
