א. ויהי היום בהיותו בהיכל להורת לעם תורה ודבר הבשרה ויגשו אליו ראשי הכהנים והסופרים עם־הזקנים
ב. וידברו אליו לאמר אמר לנו באיזה־זה רשיון אתה עשה אלה ומי הוא אשר נתן לך את־הרשיון הזה
ג. ויען ויאמר אליהם אשאל מכם גם־אנכי דבר אם תגידו לי
ד. טבילת יוחנן מפי־מי היתה מצותה מן־השמים או מבני־אדם
ה. ויהי הם שקלים בדעתם לאמר אם־נאמר מן־השמים יאמר לנו ומדוע לא האמנתם לו
ו. ואם־נאמר מבני אדם יסקלנו כל־העם כי נכון היה להם הדבר אשר יוחנן נביא היה
ז. ויענו ויאמרו לא ידענו מפי־מי
ח. ויאמר ישוע גם־אני לא אגיד לכם באיזה רשיון אני עשה אלה
ט. ויחל לדבר אל־העם את־המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן את־הכרם לנטרים וילך חוצה לארץ לימים רבים
י. ולעת הבציר שלח את־עבדו אל־הנטרים אשר יביא לו מפרי כרמו והנטרים הכהו וישלחהו ריקם
יא. ויוסף וישלח עבד אחר וגם־אתו הכו גדפו ושלחו ריקם
יב. וישלח אליהם עוד עבד שלישי ויכהו הכה ופצע והדפו אתו למדחפות
יג. ויאמר אדון הכרם מה־אעשה אשלח את־בני את־ידידי אולי ייראו מפניו
יד. כראות אתו הנטרים נוסדו יחד לאמר הנה היורש בא לכו ונהרגהו ולנו תסב הנחלה
טו. ויהדפו אתו אל־מחוץ לכרם ויהרגהו ומה אפוא יעשה להם אדון הכרם
טז. הוא יבא והאביד את־הנטרים ההם ואת־כרמו יתן בידי אחרים וישמעו ויאמרו חלילה לא תהיה כזאת
יז. ויתן עיניו בם ויאמר ומה דבר הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה
יח. כל־הנפל על־האבן הזאת יתפורר וכל־מי אשר תפל עליו תדכאנו לעפר
יט. ויבקשו הסופרים וראשי הכהנים לשלח בו יד בעת ההיא כי ראו אשר עליהם הוא נשא את־המשל הזה אפס כי יראו מפני העם
כ. ויארבו־לו וישלחו מרגלים מתחפשים כאנשי־צדק לצדד אתו בדבריו ולהסגירו לידי המשפט וידי הפחה
כא. וישאלו אתו לאמר רבנו ידענו כי נכון תהגה ותלמד לא־תשא פני־איש ואת־דרך האלהים תורה במישרים
כב. הנכון לנו לתת מס לקיסר אם־אין
כג. ויכר את־נכליהם ויאמר אליהם מה־תנסוני
כד. הראו לי דינר אחד למי התמונה והכתבת ההנה ויאמרו לקיסר
כה. ויאמר אליהם על־כן הבו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
כו. ולא יכלו לצדד אתו בדברו לפני העם ויתפלאו על־המענה ויחרישו
כז. ויגשו אנשים מן־הצדוקים האמרים כי־אין תחית המתים וישאלהו לאמר
כח. רבנו הנה משה כתב לנו כי ימות אחד משני אחים והוא בעל אשה ובין אין־לו אשת המת יבמה יבא עליה והקים זרע על־שם אחיו
כט. ואתנו היו שבעה אחים הראשון לקח לו אשה וימת ובן אין־לו
לא. וכן גם־השלישי וכן כל־השבעה וכלם מתו לא־בנים
לג. ועתה למי מהם תהיה לאשה בתחית המתים אחרי אשר היתה אשת כל־השבעה
לד. ויאמר ישוע אליהם בני העולם הזה אנשים יבעלו ונשים תבעלנה
לה. אך העמדים לרשת את־העולם הבא ולחיות מן־המתים לא יבעלו ולא תבעלנה
לו. ולא יוכלו למות עוד כי דומים הם למלאכים כי בהיותם בני התחיה בני אלהים המה
לז. והמתים כי יקומו גם־למשה הגד מתוך הסנה כאשר קרא יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
לח. והאלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים כי כלם חיים לפניו
לט. ויענו סופרים אחדים ויאמרו רבי היטב דברת
מ. ולא־העז עוד איש מהם לשאל אתו דבר
מא. ויאמר אליהם איך יאמרו כי המשיח בן־דוד הוא
מב. ודוד הלא הוא אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני
מג. עד־אשית איביך הדם לרגליך
מד. ואם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו
מה. ויאמר אל־תלמידיו באזני כל־העם
מו. השמרו לכם מן־הסופרים המתענגים על לכתם מלבשים מעיל ואהבים את־שאלת שלום להם בשוקים ואת־המושבות הראשנים בבתי־הכנסת ואת־המקמות הנכבדים בבתי המשתה
מז. האכלים את־בתי אלמנות ולמראה־עין ירבו תפלה אלה הם אשר ינטה עליהם קו־המשפט פי שנים
| 
