א. וישא את־עיניו וירא עשירי־עם נתנים מתנת ידם אל־ארון האוצר
ב. ואשה אלמנה עניה ראה נתנת בו שתים פרוטות
ג. ויאמר אמן אני אמר לכם האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם
ד. כי כל־אלה נתנו לאלהים מתנת ידם ממותרם והיא ממחסרה נתנה את־כל־אשר לה את כל־מחיתה
ה. אז נדברו איש אל־רעהו כי נאדר ההיכל באבנים יפות ונדבות יקרות
ו. ויאמר הראים אתם אלה הנה ימים באים ולא תשאר פה אבן על־אבן אשר לא תתץ
ז. וישאלו אתו לאמר רבנו מתי תקרינה אלה ומה אות לעת באן
ח. ויאמר השמרו לכם פן־יתעה אתכם איש כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא וקרוב המועד לבא אל־תלכו אחריהם
ט. וכי־תשמעו קרבות ופרצות אל־תחתו כי אלה תהיינה ראשונה ועוד לא הקץ
י. ויוסף לדבר אליהם הנה גוי יקום על־גוי וממלכה על־ממלכה
יא. והארץ תגעש תרעש מעבריה מזה ומזה ורעב יבא ודבר ומפתים גדולים ונוראים מן־השמים
יב. ובטרם יבאו כל־אלה ישלחו בכם מנדיכם יד ורדפו אתכם והסגירוכם לבתי הכנסת ולבתי כלאים והובילו אתכם לפני מלכים ומשלים למען שמי
יד. על־כן שימו על־לבכם לבלתי הכן מראש מה תשיבו להצדיק נפשכם
טו. כי אנכי אתן לכם פה וחכמה עד אשר כל־מתקוממיכם לא יוכלו לעמד לפניכם ולשים לאל מליכם
טז. ואף אתם תמסרו על־ידי אבות ואחים וקרובים ורעים וגם־ימיתו מכם
יז. ואתם שנואים תהיו לכל־אדם למען שמי
יח. בכל־זאת לא יפל משערת ראשכם ארצה
יט. בהאריך רוחכם את־נפשכם תשמרו
כ. וכאשר תראו את־ירושלים כי תחנה עליה מחנה מסביב ידע תדעו כי שממתה באה
כא. אז אלה אשר ביהודה ינוסו אל־ההרים ואשר בתוך העיר יברחו ממנה ואשר בשדה בל־יבאו בה
כב. כי־ימי נקמה הם למלאת כל־דבר הכתוב
כג. אוי להרות ולמיניקות בימים ההמה כי צרה גדולה תהיה בארץ וקצף על־העם הזה
כד. ונפלו לפי־חרב והגלו אל־כל־העמים וירושלים תהיה למרמס הגוים עד אשר־תמלאנה עתות הגוים
כה. ומופתים ינתנו בשמש וירח וכוכבים והגוים יחתו בארץ ומבוכה תבא עליהם משאון הים ומשבריו
כו. ובני־אדם נפשם תתעטף עליהם מפחד ומעתידת לבא בתבל ארצה כי־מוסדות השמים ירגזו
כז. ואז יראו את־בן־האדם בא בענן בעז ובהדר גדול
כח. וכהחל הדברים האלה לקום תתעודדו ותרימו ראש כי פדות־נפשכם קרובה
כט. וישא אליהם משלו התבוננו בתאנה ובכל־עצי השדה
ל. כאשר יוציאו פרח תביטו ותבינו בנפשכם כי קרוב הקיץ
לא. וכן גם־אתם כאשר תראו כי קמו כל־אלה ידע תדעו כי קרובה מלכות האלהים
לב. אמן אני אמר לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר יקומו כל־אלה
לג. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון
לד. אך השמרו לכם פן־יטפש לבכם מרב משתה ושכרון או מדאגות מחסרי החיים ולפתע פתאם יבא עליכם היום ההוא
לה. כי כפח יקוש יפל על כל־ישבי הארץ
לו. על־כן התעוררו והעתירו תמיד להנתן לכם די־כח להמלט מכל־פגע הבא ולעמד הכן לפני בן־האדם
לז. ויהי יום יום משפטו ללמד בהיכל ובלילה יצא ללון בהר הוא הר הזיתים
לח. וכל־העם השכימו בבקר ויבאו אליו לבית־המקדש לשמע אתו
|