א. ויקרב חג המצות הוא חג הפסח
ב. וראשי הכהנים והסופרים בקשו במה את־נפשו לקחתה כי יראו מפני העם
ג. ויהודה אשר כנוהו איש־קריות אחד ממספר שנים העשר בא בו השטן
ד. וילך וידבר את־ראשי הכהנים ואת־ראשי הצבא איכה יסגיר אתו בידם
ה. וישמחו ייאתו לתת־לו כסף
ו. והוא הבטיחם למלא דברו ותאנה בקש־לו להסגירו בידם בסתר ולא בהמון
ז. ויבא יום חג המצות הוא יום זבח הפסח
ח. וישלח את־פטרוס ואת־יוחנן לאמר לכו הכינו לנו לאכל את־הפסח
ט. ויאמרו אליו איפוא תרצה כי־נלך להכין
י. ויאמר אליהם הנה כבאכם העירה ופגע בכם איש נשא כד מים לכו אחריו אל־הבית אשר יבא שמה
יא. ואמרתם אל־בעל הבית כה אמר רבנו איה חדר הארחים לי ולתלמידי לאכל שם את־הפסח
יב. והוא יראה לכם עליה גדולה רצופה כסתות ושם תכינו לנו
יג. וילכו וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את־הפסח
יד. וכאשר הגיע המועד וישב במסבו הוא ושנים־עשר השליחים אתו
טו. ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל את־הפסח הזה עמכם טרם תענה נפשי
טז. כי אני אמר לכם כי לא אכל ממנו עד מועד האכלו במלכות האלהים
יז. ויקח את־הכוס ויברך ויאמר קחו זאת וחלקוה ביניכם
יח. כי אני אמר לכם כי לא־אשתה עוד מפרי הגפן עד כי־תבוא מלכות האלהים
יט. ויקח את־הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה הוא בשרי הנתון בעדכם עשו כן לזכרון לי
כ. וכן גם־את־הכוס לקח אחרי אכלם ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי השפוך בעדכם
כא. אך יד־מסגירני הנה אתי על־השלחן
כב. הן בן־האדם הלך כאשר נגזר עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר יסגיר אתו ביד מבקשי נפשו
כג. והם החלו לחקר ולדרש ביניהם מי־הוא זה אשר יעשה כזאת
כד. וגם־דברי ריבת היו ביניהם מי נחשב הגדול בהם
כה. ויאמר אליהם מלכי הגוים שלטים בם והשליט נקרא רב חסד
כו. ואתם לא־כן אך הגדול בכם יהי כצעיר והאדון כמשרת
כז. כי מי הגדול הישב לאכל או העמד לשרת הלא הישב לאכל ואני בתוככם כמשרת
כח. ואתם הם אשר עמדתם עמדי ולא עזבתוני במסות אשר עברו עלי
כט. וגם־אני מנחיל אתכם את־המלכות אשר הנחילני אבי
ל. ובמלכותי תאכלו ותשתו על שלחני ותשבו על־כסאות לשפט את־שנים עשר שבטי ישראל
לא. ויאמר האדון שמעון שמעון שאל שאלכם השטן לזרותכם כזרות החטים
לב. ואני התחננתי בעדך לבלי תחדל אמונתך וגם־אתה כהשיבך אל־לבך ראה לחזק את־אחיך
לג. והוא ענה ואמר אדני נכון אנכי ללכת עמך גם־לבית כלא וגם־לשערי מות
לד. ויאמר הנני אמר לך כיפא לא־יקרא התרנגל היום עד אשר־תשקר שלש פעמים לאמר כי לא־ידעתני
לה. ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי־צרור בלי־ילקוט ובלי־נעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו דבר
לו. ויאמר אליהם אפס כיום מי אשר־לו צרור ישאהו עמו וכן ילקוט ומי אשר לא־תשיג ידו ימכר גם־את־בגדו ויקנה לו חרב
לז. כי אני אמר לכם כי יקום אשר כתוב עלי ואת־פשעים נמנה כי כל־הכתוב עלי יקום עד־תמו
לח. ויאמרו אדנינו הנה־פה אתנו חרבות שתים ויאמר אליהם רב לנו
לט. ויצא וילך כדרכו מאז אל־הר הזיתים וגם־תלמידיו הלכו אחריו
מ. ויפגע במקום ויאמר אליהם התפללו ולא תבאו לידי נסיון
מא. והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע ויתפלל לאמר
מב. אבי העבר־נא מעלי את־הכוס הזאת אם כן רצית אתה אך לא כרצוני כי אם־כרצונך יהי
מג. וירא אליו מלאך מן־השמים ויחזקהו
מד. וכאשר אפפו אתו חבלי־מות התפלל בחזקה ונטפי זעתו כנטפי־דם גדולים ירדו ארצה
מה. ויקם מתפלתו ויבא אל־תלמידיו וימצאם ישנים מעצבון
מו. ויאמר אליהם למה־זה תישנו קומו והתפללו ולא־תבאו לידי נסיון
מז. עדנו מדבר והנה המון־עם ואחד משנים־העשר הנקרא יהודה הלך בראשם ויגש אל־ישוע לנשק־לו
מח. ויאמר אליו ישוע יהודה התסגיר את־בן־האדם בנשיקה
מט. ואנשיו אשר אתו בראותם את אשר תקרינה אמרו אדנינו הנכה בחרב
נ. ואחד מהם הכה את־עבד הכהן הגדול ויקצץ־לו אזנו הימנית
נא. ויען ישוע ויאמר הרפו אל־תוסיפו ויגע באזנו וירפאהו
נב. ויאמר ישוע אל־ראשי הכהנים ושרי ההיכל והזקנים הבאים עליו העל פריץ יצאתם בחרבות ובמטות
נג. יום יום הייתי עמכם בהיכל ולא־שלחתם בי יד אך זאת היא עתכם וממשלת החשך
נד. ויחזיקו־בו ויוליכהו ויביאהו אל־בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק
נה. וכאשר בערו אש בתוך החצר ובשבתם יחדו וישב גם־פטרוס בתוכם
נו. ותרא אתו שפחה אחת ישב נגד האור ותחזה־בו ותאמר גם־זה היה עמו
נז. ויכחש־בו ויאמר אשה לא ידעתי אתו
נח. ועוד־מעט ויראהו איש אחר ויאמר גם־אתה אחד מהם ויען פטרוס בן־אדם לא מהם אנכי
נט. וכשעה אחת אחרי־כן ענה איש והוכיח עליו לאמר אכן גם־זה היה עמו כי הוא גלילי
ס. ויאמר פטרוס בן־אדם אינני ידע מה אתה מדבר ועוד דברו בפיו ופתאם קרא התרנגל
סא. ויפן האדון ויחזה בפני פטרוס ויזכר פטרוס את־דבר האדון אשר דבר לו כי־בטרם יקרא התרנגל היום תכחש־בי שלש פעמים
סב. ויצא החוצה וימרר בבכי
סג. והאנשים התפשים את־ישוע הכו אתו והתעללו־בו
סד. חפו את־פניו ושאל לו לאמר הנבא לנו מי הוא המכה אתך
סה. ועוד הוסיפו דברים כאלה לנאץ אתו
סו. וכאור הבקר נקהלו זקני העם ראשי הכהנים והסופרים ויביאהו לפני הסנהדרין לאמר
סז. האם אתה הוא המשיח הגד־לנו ויאמר אליהם אם אגיד לכם לא תאמינו
סח. וגם אם־אשאל לא תענו ולא תשלחוני
סט. הנה מעתה עלה בן־האדם לשבת לימין גבורת האלהים
ע. ויאמרו כלם הכי־אתה הוא בן־האלהים ויאמר אליהם אתם אמרים כי־אני הוא
עא. ויאמרו מה־לנו ולעדות עוד הלא שמענו עדות פיהו
| 
