מרקוס, Chapter 12 יב

א. ויפתח במשל פיו ויאמר אליהם איש נטע כרם ויעזקהו מסביב ויקב חצב בו ויבן מגדל בתוכו ונתן אתו לנטרים והלך בדרך למרחוק    ב. ולעת הבציר שלח את־עבדו לקחת מידי הנטרים מפרי הכרם    ג. ויתפשו בו ויכהו וישלחו אתו ריקם    ד. ויוסף וישלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ויפצעו את־ראשו וישלחהו בחרפה גדולה    ה. וישלח אליהם עוד אחד ואתו הרגו וכן אחרים רבים מהם אשר הכו ומהם אשר הרגו    ו. ויהי־לו עוד בן יחיד אשר אהב ואתו שלח אליהם אחרי כלם כי אמר את־בני ייראו    ז. והנטרים ההם ראו ויאמרו איש אל־אחיו הנה היורש לכו ונהרגהו ולנו תסב הנחלה    ח. ויתפשו־בו ויהרגהו וישליכהו אל־מחוץ לכרם    ט. ומה אפוא יעשה בעל הכרם הוא יבא והאביד את־עבדי האדמה ואת־כרמו יתן בידי אחרים    י. הלא קראתם את־הכתוב ההוא אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה    יא. מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו    יב. ויבקשו לתפשו אפס כי יראו מפני העם באשר הבינו כי עליהם דבר את־המשל הזה ויעזבו אתו וילכו להם    יג. וישלחו אליו אנשים מן־הפרושים ומאנשי הורדוס לצדד אתו בדבריו    יד. ויבאו ויאמרו אליו רבנו ידענו כי־איש נאמן אתה ולא־תגור מפני איש כי לא תשא פני גבר ואת־דרך אלהים תורה במישרים הנכון הוא לתת מס לקיסר אם־אין הנתן או לא נתן    טו. והוא בראתו את־חנפתם אמר אליהם למה־זה תנסוני הביאו לי דינר אחד ואראה    טז. ויביאו ויאמר אליהם למי התמונה והכתבת ההנה ויאמרו לקיסר    יז. ויאמר ישוע אליהם הבו אפוא לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים ויתמהו עליו עד־מאד    יח. ויבאו אליו צדוקים האמרים כי־אין תקומה למתים וישאלהו לאמר    יט. רבנו הנה משה כתב לנו כי ימות אחד משני אחים ועזב אשה ובן אין לו יבמה יבא עליה והקים זרע על־שם אחיו    כ. ואתנו היו שבעה אחים הראשון מהם לקח לו אשה וימת ולא־השאיר זרע אחריו    כא. והשני יבם אתה וימת גם־הוא לא בנים וכמו־כן השלישי    כב. עד אשר כל־השבעה בעלוה וימותו וזרע לא־השאירו אחריהם ואחרי כלם מתה גם־האשה    כג. ועתה למי מהם תהיה לאשה בתקומה אחרי אשר היתה אשת כל־השבעה    כד. ויאמר אליהם ישוע הוא הדבר אשר שגיתם בו כי את־התורה לא ידעתם ולא את־נפלאות אל    כה. כי בתקומתם מן־המתים לא יבעלו ולא תבעלנה כי אם־יהיו כמלאכי השמים    כו. ועל־דבר המתים כי־יקיצו הלא קראתם בספר משה כאשר דבר אליו האלהים בסנה לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב    כז. והוא איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים שגיתם הרבה מאד    כח. ואחד מן־הסופרים בא וישמע אתם נדברים יחדו ובראתו כי היטב ענה על־דבריהם וישאלהו מה־ראשית כל־המצות    כט. ויען ישוע הראשנה הלא היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד    ל. ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך ובכל־מאדך זאת היא המצוה הראשנה    לא. והשניה הלא היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה משתים אלה    לב. ויאמר אליו הסופר אמן רבי אמת דברת כי אחד הוא ואין עוד מלבדו    לג. ולאהבה אתו בכל־לב ובכל־מדע ובכל־מאד ולאהב איש את־רעהו כנפשו היא גדלה מכל־עלה וזבח    לד. וירא ישוע כי־השכיל לענות אתו ויאמר אליו הנך לא־רחוק ממלכות אלהים ולא־העז עוד איש להתוכח עמו בדברים מהיום ההוא ומעלה    לה. ויהי בהורת ישוע במקדש ויען ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח בן־דוד הוא    לו. ודוד הלא הוא אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך    לז. ואם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו ורב העם הקשיבו לדבריו בענג־רב    לח. ויוסף ללמד ויאמר השמרו לכם מן־הסופרים המתענגים על־לכתם מלבשים מעיל ועל־שאלת שלום להם בשוקים    לט. על־המושבות הראשנים בבתי־הכנסת ועל־המקמות הנכבדים בבתי המשתה    מ. האכלים את־בתי אלמנות ולמראה עין ירבו תפלה אלה הם אשר ינטה עליהם קו המשפט פי שנים    מא. וכאשר ישוע ישב לנכח ארון האוצר וירא את־העם נתנים בו מעות ורבים עשירים נתנו הרבה    מב. ואשה אלמנה עניה באה ותשם שם שתי פרוטות הן רבע אסר    מג. ויקרא אל־תלמידיו ויאמר אליהם אמן אני אמר לכם האלמנה העניה הזאת הרבתה לתת מכל־הנתנים פה אל־ארון האוצר    מד. כי כלם נתנו ממותרם והיא ממחסרה נתנה את־כל־אשר־לה את כל־מחיתה