א. ויהי כעלות השחר וראשי הכהנים נוסדו־יחד עם־הזקנים והסופרים וכל־הסנהדרין ויאסרו את־ישוע ויוליכהו ויסגירהו בידי פילטוס
ב. וישאל אתו פילטוס האתה הוא מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת
ג. וראשי הכהנים הביאו עליו שטנות רבות והוא לא־נתן מענה אף־לא דבר אחד
ד. ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האם לא תענה דבר ראה כמה שטנות הביאו עליך
ה. וישוע לא־נתן מענה אף־לא דבר אחד עד אשר־היה לפלא בעיני פילטוס
ו. ובחג הזה הסכן הסכין לשלח להם אחד מהאסירים חפשי את־האחד אשר יבקשון
ז. ויהי איש ושמו בר־אבא אסור עם־המרדים אשר רצחו נפש ביום המרד
ח. וישא ההמון את־קולו ויחלו לשאל לעשות להם כאשר עשה להם כפעם בפעם
ט. ויען אתם פילטוס ויאמר התחפצו כי־אשלח לכם את־מלך היהודים
י. כי הכיר אשר מקנאתם בו הסגירהו ראשי הכהנים
יא. וראשי הכהנים הסיתו את־ההמון כי יבקשהו לשלח להם רק את בר־אבא
יב. ויוסף פילטוס ויען ויאמר אליהם ומה אעשה לזה אשר אתם קראים מלך היהודים
יג. ויוסיפו לצעק לאמר הצלב אתו
יד. ויאמר אליהם פילטוס ולמה מה רעה עשה והם הוסיפו לצעק עוד יתר הרבה הצלב אתו
טו. ויואל פילטוס לעשות כרצון ההמון וישלח להם את בר־אבא ואת ישוע יסר בשוטים ויתנהו להצלב
טז. ויוליכהו אנשי הצבא אל־החצר הפנימית הוא פרטורין ויזעיקו עליו את־כל־הגדוד
יז. וילבשהו מעיל ארגמן וישרגו כתר קוצים וישימו על־ראשו
יח. ויחלו לפקדו לאמר יחי מלך היהודים
יט. והכו אתו בקנה על־ראשו וירקו בפניו ועל־ברכיהם כרעו וישתחוו לו
כ. ואחרי אשר התלו בו הפשיטו אתו את־מעיל הארגמן וילבישהו את־בגדיו ויוליכהו לצלב אתו
כא. ואיש אחד עבר שם בבאו מן־השדה הוא שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס אתו אלצו להלך אתם ולשאת לו את־צלבו
כב. ויביאו אתו אל־גלגלתא אשר יאמר מקום הגלגלת
כג. ויתנו־לו יין מהול במר ולא שתה
כד. ויצלבו אתו ויחלקו את־בגדיו להם לפי הגורל אשר הפילו עליהם לקח איש איש חלקו
כה. והעת אשר צלבו אתו היתה השעה השלישית
כו. וכתבת דבר־אשמתו שמו מלמעלה על־העץ לאמר מלך היהודים
כז. וגם־שני אנשי חמס נצלבו עמו אחד מימינו ואחד משמאלו
כח. וימלא הכתוב האמר ואת־פשעים נמנה
כט. והעברים שם גדפו אתו ויניעו אחריו את־ראשם לאמר הוי אתה המחריב את־ההיכל והבונה אתו בשלשת ימים
ל. הושיעה לנפשך ורדה מן־העץ
לא. וכן גם־ראשי הכהנים והסופרים שחקו איש אל־רעהו לאמר הוא המושיע לאחרים ולנפשו לא יוכל להושיע
לב. המשיח מלך ישראל הוא ירד עתה מן־העץ ונראה ונאמין בו וגם־הנצלבים עמו כמו־כן חרפהו
לג. ויהי בשעה הששית וחשך כסה את־פני כל־הארץ עד השעה התשיעית
לד. ובשעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר יאמר אלי אלי למה עזבתני
לה. ומן־העמדים שם כאשר שמעו אמרו הנה הוא קרא אל־אליהו
לו. וירץ אחד מהם ויקח ספוג אשר מלאו חמץ וישימהו על־קנה וישקהו ויאמר הרף ונראה אם־יבא אליהו להוריד אתו
לז. וישוע קרא בקול גדול ויפקד את־רוחו
לח. והנה פרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה
לט. ושר־המאה העמד ממלו בראתו כאשר צעק וכאשר גוע ויאמר אכן האיש הזה היה בן־אלהים
מ. וגם־נשים היו ראות שמה מרחוק ובינהן מרים המגדלית ומרים אם־יעקב הקטן ויוסי ושלמית
מא. הלא הנה אשר הלכו אחריו וישרתהו בהיותו בגליל ועוד אחרות רבות אשר־עלו עמו ירושלימה
מב. ויהי בערב ביום ההכנה ההוא כי ערב שבת היה
מג. ויבא יוסף מן־הרמתים הוא יועץ נככד וגם־הוא חכה למלכות האלהים ויבא אל־פילטוס באמץ־לב וישאל ממנו את־גוף ישוע
מד. וישתאה פילטוס לאמר האם הוא כבר מת ויקרא אל שר המאה וישאלהו אם כבר מת
מה. וכאשר שמע מן־שר המאה כי־כן הוא ויתן את־הגוף אל־יוסף
מו. והוא לקח תכריך־בוץ וירידהו מן־העץ ויעטהו בתכריך וישימהו בקבר אשר חצב־לו בצור ויגל אבן על־פי הקבר
מז. ומרים המגדלית ומרים אם יוסי ראו את־המקום באשר הושם שמה
| 
