א. ויהי מימים וישב אל־כפר־נחום והקול נשמע לאמר הנה הוא ישב בבית
ב. ויקהלו אליו רבים מהרה עד־אשר לא־נשא אתם המקום לעמד יחדו אף־לנכח הפתח מחוץ וידבר אליהם את־דבריו
ג. ויבאו אליו אנשים מביאי איש נכה עצמות וארבעה נשאים אתו
ד. וכאשר לא יכלו לגשת אליו מרב העם הסירו את־הגג מעל־הבית אשר הוא ישב בו ויורידו דרך שם את־המשכב אשר נכה העצמות שכב עליו
ה. כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה העצמות בני נסלחו־לך חטאתיך
ו. ואנשים מן־הסופרים ישבו שם מדברים אל־לבם לאמר
ז. למה מדבר גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו
ח. ועד־מהרה ידע ישוע ברוחו כי־כן חשבו בלבם ויאמר אליהם למה־זה תהגו כזאת בלבכם
ט. כי מה נקל אם־לאמר אל־נכה העצמות נסלחו־לך חטאתיך או לאמר קום שא את־משכבך והתהלך
י. אך למען תדעון כי יש רשיון לבן־האדם בארץ לסלח חטאים אז אמר אל־נכה העצמות
יא. הנה אני אמר לך קום שא את־משכבך ולך־לך אל־ביתך
יב. וימהר ויקם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם ופלצות אחזה את־כלם ויתנו כבוד לאלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת
יג. ויוסף ויצא אל־שפת הים וכל־העם באו אליו וישם את־תורתו לפניהם
יד. כאשר עבר משם ראה את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לך אחרי ויקם וילך אחריו
טו. ויהי בשבתו על־הלחם בביתו וישבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ותלמידיו כי רבים היו אשר הלכו אחריו
טז. ויראו הסופרים והפרושים כי הוא אכל עם־החטאים והמוכסים ויאמרו אל־תלמידיו מדוע הוא אכל ושתה עם־המוכסים והחטאים
יז. וישמע ישוע ויאמר אליהם החזקים אין להם דבר עם־הרפא כי אם־החולים לא־באתי לקרא לצדיקים לבא אלי כי אם־לחטאים לתשובה
יח. ותלמידי יוחנן והפרושים אשר ענו בצום נפשם באו ויאמרו אליו על־מה תלמידי יוחנן והפרושים צמים ותלמידיך לא יצמו
יט. ויאמר אליהם ישוע הכי יצמו בני החתנה בעוד החתן עמהם כל־עוד אשר החתן בתוכם לא יוכלו לצום
כ. הנה ימים באים ולקח מהם החתן ואז יצמו בימים ההם
כא. ואין־תפרים טלאה חדשה על־שמלה בלה פן־הטלאה החדשה במלאתה תגרע מן־השמלה הבלה ותוסיף על־קרעיה
כב. ותירוש לא יתן בנאדות בלים פן־יבקע התירוש את־הנאדות ונשפך היין והנאדות יכליון אבל תירוש יתן בנאדות חדשים
כג. ויהי היום וילך בשדה קמה בשבת ותלמידיו בעשותם דרכם שם החלו לקטף מלילות בידם
כד. ויאמרו אליו הפרושים ראה מדוע הם עשים את אשר־לא יעשה בשבת
כה. ויאמר אליהם הלא קראתם את־אשר עשה דוד בהיותו בחסר ובכפן הוא ואלה אשר אתו
כו. אשר בא אל־בית האלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים ויתן גם־לאנשיו אשר על־פי התורה לא יאכל בלתי אם־הכהנים לבדם
כז. ויאמר אליהם הן השבת הוכן בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת
כח. על־כן בן־האדם גם־אדון השבת הוא
| 
