א. וישב ויחל ללמד עוד הפעם על־שפת הים והמון עם־רב נקהלו אליו עד אשר־ירד וישב באניה בתוך הים וכל־העם עמדים על־החוף ביבשה
ב. ויאלפם דברים רבים במשליו ויטף אליהם לקחו
ג. האזינו לאמרי־פי הנה הזרע יצא לזרע
ד. ויהי בזרעו ויפזר מן־הזרע על־יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלנו
ה. ויש מן־הזרע אשר נפל על־אדמת סלע ולא היה שם די עפר וימהר לצמח מבלי אשר היה לו עמק אדמה
ו. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה־לו שרש למטה
ז. ויש אשר נפל אל־הקצים ויעלו הקצים ויבלעהו ולא עשה תבואה
ח. ויש אשר נפל על־חלקה טובה ויוצא פרי תבואה הלך הלוך ורב עד אשר־עשה שלשים שערים וששים שערים ומאה שערים
ט. ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
י. ויהי בשבתו לבדו ויבאו אלה אשר דבקו בו עם־שנים העשר וישאלהו על־דבר משליו
יא. ויאמר אליהם לכם נתן לדעת רזי מלכות האלהים ואלה אשר מבחוץ רק משלים ישמעו בכל
יב. למען ראו יראו ולא ידעו ושמוע ישמעו ולא יבינו פן־ישובו ונסלח להם
יג. ויאמר אליהם אם־המשל הזה לא הבינותם איך תבינו שאר המשלים
יד. הזרע הלא הוא הזרע את־דבר המלכות
טו. ואשר על־יד הדרך הם אלה אשר יקבלו את־הזרע בשמעם את־אשר נאמר להם אך השטן יחיש לבוא ונשא את־הזרע הזרוע בם
טז. וכן הזרע הזרוע על־חלקת סלע הם אלה אשר ימהרו לשמע את־דבר המלכות בשמחה
יז. אפס כי־אין להם שרש בנפשם ורק כמעט רגע יעמדו ואחרי־כן כי תקרה כל־צרה ורדפו אתם על־דבר אמונתם יכשלו כרגע
יח. והזרע הזרוע אל־הקצים הם אלה אשר ישמעו דבר־המלכות
יט. ודאגות העולם הזה ונכלי העשר וחפצים אחרים באים ומבלעים את־הדבר ולא יעשה־צמח
כ. והזרע הזרוע בחלקה הטובה הם השמעים את־הדבר ויצפנהו עד אשר־ינוב תנובה שלשים שערים וששים שערים ומאה שערים
כא. ויאמר אליהם היובא הנר לשומו תחת האיפה או תחת המטה ולא להעלתו אל־המנורה
כב. כי אין־דבר נעלם אשר לא־יגלה ואין נסתר אשר־לא יצא לאור
כג. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
כד. ויאמר אליהם שימו לבכם לאשר אתם שמעים במדה אשר אתם תמדו בה ימד לכם גם־אתם ועוד יתן לכם נוספות
כה. כי מי אשר יש־לו יתן לו עוד ומי אשר אין־לו יקח ממנו גם אשר יש־לו
כו. ויאמר עוד נמשלה מלכות האלהים כאיש השת זרע בארץ
כז. והלך־לו לישון וקם לילה ויום והזרע יצמח ויגדל אך איכה נעשתה כזאת הוא לא ידע
כח. כי הארץ תוציא צמחה מאליה את־הקנה ראשנה אחרי־כן את־השבלת ואחרי־כן את־החטה בשבלת המלאה
כט. ואז יחיש יניף מגל על־תבואת הקמה כי בשל קציר
ל. ויוסף ויאמר מה־דמות למלכות האלהים ומה־משל נשוה־לה
לא. דמיונה לגרגר חרדל אשר הושת בארץ והוא קטן מכל־זרע אשר על־פני האדמה
לב. ואחרי אשר נזרע יציץ יגדל מכל־ירק וענפים גדולים יוציא עד־אשר עוף השמים יקננו בצלו
לג. ובמשלים רבים כאלה הטיף אליהם מלתו כפי־אשר יכלו שאת
לד. ולא דבר אליהם דבר בבלי משל ובשבתו עם־תלמידיו לבדם באר להם את־המשלים כלם
לה. ביום ההוא לעת ערב אמר אליהם נעברה־נא אל־עבר הים
לו. וישלחו את־המון העם ויעבירו אתו באניה ההיא אשר ישב בה מאז ואניות אחרות סביב לו
לז. ותקם סופה וסערה גדולה בים והגלים שטפו אל־האניה עד־למלאותה מים
לח. והוא נרדם בירכתי האניה והכסתות מראשתיו ויעירו אתו לאמר רבנו הכי לא תחוש לנו כי אבדים אנחנו
לט. ויעור ויגער ברוח ויאמר אל־הים דם והרגע וישתק הרוח ותהי דממה גדולה
מ. אז אמר אליהם מדוע כה תחרדון העוד אין אמן בכם
מא. והם יראו יראה גדולה ויאמרו איש אל־אחיו מי הוא זה אשר גם־הרוח והים מקשיבים לקולו
| 
