א. ויבאו אל־עבר הים אל־מקום מושב הגרזיים
ב. והוא יצא מן־האניה והנה־איש יוצא לקראתו מן־הקברים אשר־רוח טמאה מבעתו
ג. ומושבו היה בין הקברים ולא יכל עוד איש לאסר אתו ואף לא בזקים
ד. כי־פעמים רבות נאסר בזקים ובכבלי ברזל וינתק את־הזקים ואת־הכבלים שבר ולא היה לאל יד־איש לכבשו
ה. והיה צעק תמיד לילה ויומם בין הקברים וההרים וטרף באבנים נפשו
ו. ויהי כראתו את־ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו
ז. ויצעק בקול גדול ויאמר מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון הנני משביעך באלהים כי לא תענני
ח. כי הוא אמר אליו צא רוח טמאה מן־האיש הזה
ט. וישאלהו לאמר מה־שמך ויאמר מחנים שמי כי־רבים אנחנו
י. ויפצר־בו מאד לבלתי שלחם אל־מחוץ לארץ
יא. ועדר חזירים רבים היה רעה שם מצלע ההר
יב. ויתחננו־לו לאמר שלחנו־נא אל־החזירים ונבואה בהם
יג. וינח להם ישוע והרוחות הטמאות האלה יצאו ותבאנה אל־תוך החזירים וישטף כל־העדר במורד אל־תוך הים והם כלם כאלפים טבעו בים
יד. ורעי החזירים נסו ויגידו את־הדבר בעיר ובשדה ויצאו בני המקום לראות את אשר נהיתה
טו. ויבאו אל־ישוע ויראו את־האיש בעל מעון השדים בעל מחנים והוא ישב מלבש בגדים ודעתו ישרה וייראו
טז. והראים את־המעשה בעיניהם ספרו להם את־אשר נעשה לבעל מעון השדים ולעדר החזירים
יז. ויחלו לפצר־בו כי יעבר מגבוליהם
יח. וירד אל־האניה ובעל מעון השדים פגע בו לתתו להיות אצלו
יט. ולא נתנו ישוע אך אמר אליו שוב לביתך ולמולדתך והגד להם מה־עשה לך יהוה ומה־רבו רחמיו אליך
כ. וילך ויחל להשמיע בדכפוליס את אשר עשה לו ישוע ויתפלאו כלם
כא. וישב ישוע ויעבר באניה אל־עבר הים ועם־רב נקבצו אליו והוא עמד על־שפת הים
כב. והנה אחד ראשי בית־הכנסת בא אליו ושמו יאיר וכראתו אתו נפל לרגליו ארצה
כג. ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הילדה הגיעה עד־שערי מות הואל־נא ובא שים ידיך עליה ושבה ותחי מחליה
כד. וילך אתו והמון עם־רב הלכו אחריו וידחקהו
כה. ואשה זבה היתה שם אשר ימי זובה נמשכו שתים עשרה שנה
כו. והיא נשאה מכאובים רבים מידי רפאים שונים וכל אשר־לה פזרה בלתי הועיל כי נגעה הלך הלוך וקשה
כז. ויהי כשמעה את־שמע ישוע ותבא בקרב המון העם מאחריו ותגע בכנף בגדו
כח. כי אמרה בלבה אם רק־אגע בבגדיו ואושעה
כט. וייבש מקור דמיה פתאם ותכר כי נרפא הנגע בבשרה
ל. וישוע ידע בנפשו כרגע כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי־נגע בבגדי
לא. ויאמרו אליו תלמידיו הנך ראה כי העם ידחקון מסביב ואתה תשאל מי־נגע בבגדי
לב. ויבט מסביב לראות אתה אשר עשתה כזאת
לג. והאשה יראה וחרדה כי ידעה את־אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ארצה ותגד־לו האמת
לד. ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיתה נפשך מתחלואיכי
לה. עודנו מדבר ואנשי ראש בית־הכנסת באו מביתו ויאמרו מתה בתך ולמה־זה תלאה עוד את־הרבי
לו. כשמוע ישוע את־הדבר האמור ויאמר אל־ראש בית־הכנסת אל־תירא אך־האמן
לז. ולא נתן לאיש ללכת עמו בלתי לפטרוס ויעקב ויוחנן אחי יעקב
לח. ויבאו בית־ראש בית־הכנסת וירא את־מהומת הבכים ואת־המיללים הרבים
לט. ויבא ויאמר אליהם מה־תהמו ומה־תבכו הילדה לא מתה כי אם־ישנה היא
מ. וילעגו לו אך הוא הוציא את־כלם מן־הבית ויקח את־אבי הנערה ואת־אמה ואת־אשר אתו ויבא החדרה אשר הנערה שמה
מא. ויחזק ביד הנערה ויאמר טליתא קומי אשר יאמר נערה קומי
מב. ותקם הנערה פתאם ותהלך והיא בת־שתים עשרה שנה ויתפלאו הפלא ופלא
מג. ויצו עליהם ויזהירם לבלתי יודע הדבר לאיש אז אמר לתת־לה לאכל
| 
