מרקוס, Chapter 6 ו

א. ויצא משם ויבא אל־ארץ מולדתו ותלמידיו הלכו אחריו    ב. ויהי ביום השבת ויחל ללמד בבית־הכנסת ורבים שמעו ויתמהו לאמר מאין לזה כל־אלה מה־מנת חכמתו ואיך נפלאות כאלה תעשינה ידיו    ג. הלא זה הוא החרש בן־מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון וגם־אחיותו הלא כלן אתנו פה כי הוא היה להם לאבן נגף    ד. ויאמר אליהם ישוע אין נביא בבלי כבוד זולתי בארץ מולדתו בקרב משפחתו ובתוך ביתו    ה. ולא יכל לעשות נפלאות שמה בלעדי חולים אחדים אשר שם ידיו עליהם וירפאם    ו. ושמה ההזיקתהו מפני חסר אמונתם וילך ויסב ללמד בכפרים    ז. ויקרא אל־שנים העשר ויחל לשלח אתם שנים שנים וכח נתן בידם על־רוחות הטמאה    ח. ויצו אתם לבלתי ישאו צדה לדרכם זולתי מטה לבדו ולא לחם ולא ילקוט ולא כסף בכיס    ט. כי אם־להנעיל סנדל לכף רגלם וחליפות בגדים בל־ילבשו    י. ויאמר אליהם כי תבאו לאחד הבתים באחד המקומות שבו בבית ההוא עד־אשר תעברון    יא. וכל־אשר לא־יאספו אתכם הביתה ולא ישמעו בקלכם צאו משם ונערתם את־האבק מעל רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן־העיר ההיא    יב. ויצאו ויקראו אל־העם לשוב    יג. ויגרשו רוחות רעות רבות ואת־חולים רבים סכו בשמן וירפאו אתם    יד. וישמע המלך הורדוס על־ישוע כי נודע היה שמו בארץ ויאמר כי יוחנן המטבל קם מן־המתים על־כן גברה ידו לעשות נפלאות    טו. ויש אשר אמרו כי־הוא אליהו ואחרים אמרו כי־הוא נביא או כאחד הנביאים    טז. והורדוס שמע ויאמר זה הוא יוחנן אשר נשאתי את־ראשו מעליו הוא קם מן־המתים    יז. הוא הורדוס אשר שלח ויתפש ביוחנן ויאסרהו ויתנהו בבית הסהר על־דבר הורודיה אשת פילפוס אחיו אשר אתה לקח לו לאשה    יח. כי יוחנן אמר אל־הורדוס לא כתורה לקחת אשת אחיך לך לאשה    יט. ותשטם אתו הורודיה ותבקש להמיתו ולא יכלה לו    כ. כי הורדוס היה ירא את־יוחנן באשר ידע כי איש צדיק וקדוש הוא ויגן עליו ורבות עשה לפי דברו אשר אוה לשמע לו    כא. ויהי היום הוא יום הלדת את־הורדוס ויעש משתה לגדליו לשרי אלפיו ולראשי הגליל    כב. ותבא בת־הורודיה ותרקד־שם במחול ותיטב בעיני הורדוס ובעיני הישבים במסבו ויאמר המלך אל־הנערה שאלי ממני ואתן־לך כל־בקשתך    כג. וישבע לה לאמר כל־אשר תשאלי ממני גם עד־חצי המלכות כן אעשה לך    כד. ותצא ותאמר אל־אמה מה אשאל ותען לאמר את־ראש יוחנן המטבל    כה. ותמהר ותשב אל־המלך ותאמר שאלתי כי תתן־לי כיום בספל את־ראש יוחנן המטבל    כו. ויתעצב המלך עד־מאד אפס בעבור השבועה והישבים עמו במסבו לא אבה להשיב את־פניה    כז. וימהר המלך וישלח אחד מן־הטבחים ויצוהו להביא את־ראש יוחנן וילך ויכרת את־ראשו בבית הסהר    כח. ויביאהו בספל ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו לאמה    כט. וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את־החלל ויקברהו במו־קבר    ל. ויקבצו השליחים אל־ישוע ויגידו לו את־כל־אשר עשו ואת אשר למדו    לא. ויאמר אליהם לכו ונלכה אל־מקום שמם ותרגיעו שם מעט כי רבו הבאים והשבים עד־אשר לא מצאו להם עת לאכל־לחם    לב. וילכו באניה לבדם אל־מקום שמם    לג. כראות המון העם אתם הלכים הכירו אתו רבים מהם וירוצו דרך היבשה מכל־הערים ויקדימו לבא אליו    לד. ויצא ישוע וירא המון עם־רב ורחמיו נכמרו עליהם כי היו כצאן אשר אין־להם רעה ויחל להורתם דברים שונים    לה. ויהי כי־פנה היום ויבאו אליו תלמידיו ויאמרו המקום שמם והיום רד מאד    לו. שלחם מעל פניך וילכו אל־הערים וחצריהן מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה־שיאכלו    לז. ויען ויאמר אליהם תנו להם אתם לאכל ויאמרו אליו וכי נלך לקנות להם לחם במאתים דינר ומצא להם    לח. ויאמר אליהם כמה ככרות־לחם לכם לכו וראו ויראו ויאמרו חמשה לחם ודגים שנים    לט. ויצו אתם כי ישבום כלם חבל חבל בנאות דשא    מ. וישבו להם שורה על־שורה מאה מאה איש וחמשים חמשים איש    מא. ויקח את־חמשת הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו למרום ויברך ויפרס את־הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת־שני הדגים חלק לכלם    מב. ויאכלו כלם וישבעו    מג. וישאו שנים עשר סלים מלאים מן־הפתותים הנותרים ומן־הדגים    מד. ואלה אשר לחמו בלחם ההוא היו כחמשת אלפי איש    מה. אז חזק דברו על־תלמידיו לרדת באניה ולעבר לפניו אל־עבר הים אל־בית צידה בעוד הוא ישלח את־העם    מו. ואחרי אשר פטר אתם עלה על־ההר להתפלל    מז. והאניה באה בלב הים אחרי בא הערב ויותר הוא לבדו ביבשה    מח. וירא את־השטים באניה בצרה גדולה כי הסער הולך וסער נגד פניהם ויבא אליהם בעוד לילה לעת האשמרת הרביעית דרך על־פני הים ויואל לעבר אתם    מט. והם ראו אתו דרך על־פני הים ויחשבו כי חזון־רוח הוא ויצעקו    נ. כי־כלם ראו אתו ונבהלו וימהר לדבר על־לבם ויאמר אליהם חזקו אני הוא אל־תיראו    נא. וירד אלהם אל־תוך האניה והרוח שככה והם כן תמהו בתמהון לבב יתר מאד    נב. כי גם־בדבר־ככרות הלחם עד־כה לא השכילו כי היו כבדי־לב    נג. ויעברו ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל־החוף    נד. ועוד הם עלים מן־האניה ואנשי המקום הכירהו כרגע    נה. וירצו בכל־הככר ויחלו לשאת את־החולים על־משכבם להביאם אל־המקום אשר שמעו כי־הוא שם    נו. ובכל־מקום אשר בא שמה בכפרים או בערים וחצריהן שם שמו את־החולים לפניו על־פני חוצות ויתחננו־לו לתתם לגעת בכנף בגדו ויהי כל אשר נגע־בו וחי