א. ויהי ככלות ישוע לצות את־שנים עשר תלמידיו ויעבר משם ללמד ולהשמיע ישועתו בעריהם
ב. ויוחנן בבית האסורים שמע את־עללות המשיח וישלח אליו שנים מתלמידיו
ג. ויאמר האתה הוא הבא או אם־נחכה לאחר
ד. ויען ישוע ויאמר אליהם לכו והגידו ליוחנן את אשר־שמעתם ואת אשר־ראיתם
ה. עורים ראים ופסחים הלכים מצרעים נרפאים וחרשים שמעים מתים קמים ועניים מתבשרים ישועה
ו. ואשרי האיש אשר לא־יכשל בי
ז. ובלכתם החל ישוע לדבר אל־המון העם על־יוחנן מה־זה יצאתם המדברה לראות האם קנה אשר ינוע מפני־רוח
ח. אך מה־זה יצאתם לראות האם איש לבוש בגדי חמדות הנה לבשי חמדות בבתי מלכים המה
ט. אך מה־זה יצאתם האם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי גם־גדול הוא מנביא
י. זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך
יא. אמן אני אמר לכם לא קם בין ילידי אשה גדול מיוחנן המטבל והקטן במלכות השמים יגדל ממנו
יב. ומימי יוחנן המטבל עד־הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה וזרעי־כח יחזיקו בה
יג. כי כל־הנביאים והתורה עד־יוחנן נבאו
יד. ואם־תאבו לשמע זה הוא אליהו העתיד לבא
טו. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
טז. ואל־מי אדמה את־הדור הזה נדמה הוא לילדים ישבים בשוקים וקראים לרעיהם לאמר
יז. מזמרים היינו לכם ולא רקדתם מקוננים ולא ספדתם
יח. כי־בא יוחנן לא אכל ולא שתה ואמרו שד בו
יט. ובן־האדם בא אכל ושתה והם אמרים הנה איש זולל וסבא ואהב למכסים וחטאים אך החכמה תצטדק בבניה
כ. אז החל לגל חרפה על־הערים אשר נעשו בתוכן רב נפלאותיו ולא שבו
כא. אוי לך כורזין אוי לך בית־צידה כי לו נעשו בצור ובצידון הנפלאות אשר נעשו בתוככן כבר שבו בשק ואפר
כב. אפס אני אמר לכן נקל יהיה יום המשפט לצור ולצידון מאשר לכן
כג. ואת כפר־נחום אשר רוממת עד־השמים אל־שאול תורדי כי לו נעשו בסדם הנפלאות אשר נעשו בתוככי ועמדה על־תלה עד־היום הזה
כד. אפס אני אמר לכן נקל יהיה יום המשפט לאדמת סדם מאשר לכן
כה. בעת ההיא ענה ישוע ויאמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מעיני חכמים ונבונים וגלית אתם לעוללים
כו. אכן אבי כן היה הרצון לפניך
כז. הכל נמסר בידי מאת אבי ואין איש ידע את־הבן זולתי האב ואת־האב אין איש ידע זולתי הבן וההוא אשר חפץ בו הבן לגלותו לו
כח. פנו־אלי כל־עמל ומסבל ואני אתן לכם מרגוע
כט. שאו את־עלי עליכם ולמדו ממני כי־עניו אנכי ושח לבב ותמצאו מנוחה לנפשתיכם
| 
