א. בעת ההיא הלך ישוע בשדה קמה ביום השבת וירעבו תלמידיו ויחלו לקטף מלילת בידם ויאכלו
ב. ויראו הפרושים ויאמרו אליו הנה תלמידיך עשים את אשר לא־יעשה בשבת
ג. ויאמר אליהם הלא קראתם מה עשה דוד כאשר רעב הוא ואלה אשר אתו
ד. אשר בא אל־בית האלהים ויאכל את־לחם הפנים אשר על־פי התורה לא יאכל הוא ונעריו בלתי אם־הכהנים לבדם
ה. וגם הלא קראתם בתורה כי הכהנים במקדש יחללו את־יום השבת ואין בהם עון
ו. ואני אמר לכם כי יש בזה גדול מן־המקדש
ז. ולו ידעתם מה־זה חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את־הנקים
ח. כי בן־האדם גם־אדון השבת הוא
ט. ויעבר משם ויבא אל־בית־הכנסת אשר להם
י. והנה־שם איש אשר ידו יבשה וישאלהו לאמר האם כתורה לרפא בשבת למען תמצא ידם לשטנו
יא. ויאמר אליהם מי איש מכם אשר־לו כבשה והיא כי תפול אל־הבור בשבת לא יחזיק בה ויעלנה
יב. ומה־יקר ערך אדם מן־הכבש על־כן כתורה הוא לעשות טוב בשבת
יג. אז אמר אל־האיש הושט את־ידך ויושט אתה ותשב לאיתנה כאחרת
יד. והפרושים יצאו וישיתו עצות עליו במה להשחיתו
טו. וידע ישוע ויפן וילך משם וילך אחריו המון עם רב וירפא את־כלם
טז. ויעד בם לבלתי יגלו אתו
יז. למלאת את אשר־דבר ישעיהו הנביא לאמר
יח. הן עבדי בחרתי בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא
יט. לא יצעק ולא ישא ולא־ישמע בחוץ קולו
כ. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה
כא. עד־יוציא לנצח משפט ולשמו גוים ייחלו
כב. אז הובא לפניו איש עור ואלם אשר רוח רע דבק בו וירפאהו והעור האלם דבר וראה
כג. וישתאו כל־המון העם ויאמרו הכי זה בן־דוד
כד. והפרושים שמעו ואמרו אין זה מגרש את־השדים כי אם בבעל־זבוב שר השדים
כה. וידע ישוע את־מחשבתם ויאמר אליהם כל־ממלכה הנפלגה על־נפשה תחרב וכל־עיר ובית הנפלגים על־נפשם לא יקומו
כו. ואם־השטן מגרש את־השטן נפלג הוא על־נפשו ואיך תקום מלכותו
כז. ואם־אני גרש את־השדים בבעל־זבוב בניכם במי יגרשו אתם על־כן הם יהיו שפטיכם
כח. אפס אם ברוח אלהים אני גרש את־השדים מלכות אלהים באה אליכם אל־נכון
כט. או איך יוכל איש לבא בית הגבור ולשלל את־כליו אם־לא יאסר את־הגבור ראשנה ואחר ישלל את אשר בביתו
ל. מי אשר איננו לי לצרי הוא ומי אשר איננו מאסף אתי מפזר הוא
לא. על־כן אני אמר לכם כל־חטא וגדופה יכפרו לאדם אפס המגדף את־הרוח לא יכפר־לו
לב. ומי אשר ידבר דבר בבן־האדם יכפר־לו ומי אשר ידבר ברוח הקדש לא יכפר־לו לא־בעולם הזה ולא־בעולם הבא
לג. או עשו את־העץ טוב ופריו טוב או עשו את־העץ רע ופריו רע כי בפריו נכר העץ
לד. ילדי צפענים איך תוכלו לדבר טבות ברעתכם כי־ממלא הלב יביע הפה
לה. איש־טוב מאוצרו לבו הטוב יוציא טבות ואיש־רע מאוצרו הרע יוציא רעות
לו. ואני אמר לכם כי על כל־שיח תפל אשר יבטאו בני האדם יתנו חשבון ביום המשפט
לז. כי בדבריך תצדק ובדבריך תאשם
לח. ויענו אנשים מן־הסופרים והפרושים לאמר רבי חפצנו לראות אות מאותתיך
לט. ויען ויאמר אליהם דור רע ומנאף מבקש אות ואות לא ינתן־לו זולתי אות יונה הנביא
מ. כי כאשר היה יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות כן יהיה בן־האדם בלב הארץ שלשה ימים ושלשה לילות
מא. אנשי נינוה יקומו במשפט עם־הדור הזה וירשיעו אתו כי שבו בקריאת יונה והנה ישנו בזה גדול מיונה
מב. מלכת תימן תקום במשפט עם־הדור הזה ותרשיע אתו כי באה מקצות הארץ לשמע חכמת שלמה והנה ישנו בזה גדול משלמה
מג. ורוח הטמאה בצאתה מן־האדם תשוטט בארץ תלאובת תבקש ולא־תמצא מרגעה
מד. אז תאמר אשובה אל־משכני אשר יצאתי משם ובשובה תמצאנו רק מבלי ישב ומנקה ומפאר
מה. אז תלך ולקחה לה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האיש ההוא רעה מראשיתו וכן יהיה לדור הרע הזה
מו. עודנו מדבר אל־המון העם והנה אמו ואחיו עמדו בחוץ ומבקשים לדבר אתו
מז. ויגד לו הנה אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לדבר אתך
מח. ויען ויאמר אל־המגיד לו מי אמי ומי אחי
מט. ויט את־ידו על־תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי
נ. כי איש איש אשר יעשה רצון אבי בשמים הוא אחי ואחתי ואמי
| 
