א. ביום ההוא יצא ישוע מן־הבית וישב על־שפת הים
ב. והמון עם רב נקהלו אליו וירד וישב באניה וכל־העם עמדים על־החוף
ג. וישא דבריו במשלים רבים ויאמר הנה הזורע יצא לזרע
ד. ובזרעו פזר מן־הזרע על־יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלנו
ה. ויש מן־הזרע אשר נפל על־אדמת סלע ולא היה שם די אדמה וימהר לצמח מבלי אשר היה לו עמק אדמה
ו. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה־לו שרש למטה
ז. ויש אשר נפל אל־הקצים ויעלו הקצים ויבלעו אתו
ח. ויש אשר נפל על־חלקה טובה ויעש תבואה זה מאה שערים וזה ששים שערים וזה שלשים שערים
ט. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
י. ויגשו תלמידיו ויאמרו אליו מדוע תמשל להם משלים
יא. ויען ויאמר אליהם כי לכם נתן לדעת רזי מלכות השמים ולהם לא נתן
יב. כי מי אשר יש־לו יתן לו ויעדיף ומי אשר אין־לו יקח ממנו גם את־אשר לו
יג. על־כן משלים אמשל להם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו ולא יבינו
יד. והוקם בם דבר הנבואה מפי ישעיהו לאמר שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו
טו. השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו
טז. ואתם אשרי עיניכם כי ראו ואזניכם כי שמעו
יז. כי־אמן אני אמר לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו
יח. על־כן שמעו־נא אתם את משל הזורע
יט. כל־השמע דבר המלכות ולא יתבונן־בו ובא הרע וחטף את אשר נזרע בלבבו זה הוא הזרוע על־יד הדרך
כ. והנזרע על־אדמת סלע זה הוא השמע את־הדבר ועד־מהרה יקבלנו בשמחה
כא. אפס כי אין־לו שרש בנפשו ובן רגע הוא וכי תקרה כל־צרה ורדפו אתו על־דבר אמונתו יכשל כרגע
כב. והנזרע אל־הקצים זה השמע את־הדבר ודאגת העולם הזה ונכלי העשר מבלעים את־הדבר ולא יעשה־צמח
כג. והנזרע על־החלקה הטובה הוא השמע את־הדבר ומתבונן־בו ועשה פרי תבואה ונתן זה מאה שערים וזה ששים שערים וזה שלשים שערים
כד. וישא לפניהם משל אחר ויאמר דמתה מלכות השמים לאיש הזורע זרע טוב בשדהו
כה. ובהיות אנשיו ישנים בא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך
כו. וכאשר צץ הקנה והחטה אביב נראו אז גם־הזונין
כז. ויגשו העבדים אל־אדניהם ויאמרו אדנינו הלא־זרע טוב זרעת בשדך ומאין שם הזונין
כח. ויאמר אליהם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים התחפץ כי־נלך לעקור אתם
כט. ויאמר לא כי־בעוד תעקרו את־הזונין פן־תשרשו גם־החטים עמהם
ל. הניחו להם וגדלו שניהם יחדו עד־הקציר ולעת הקציר אמר לקוצרים לקטו את־הזונין ראשנה ואלמו אתם לאלמים לשרפם ואת־החטים אספו אל־גרני
לא. וישא לפניהם משל אחר ויאמר דמתה מלכות השמים לגרגר חרדל אשר לקח איש ויזרע בשדהו
לב. הלא קטן הוא מכל־זרע אך כאשר יצמח יגדל מכל־ירק והיה לעץ עד־אשר יבא עוף השמים וקננו בענפיו
לג. וימשל להם משל אחר לאמר דמתה מלכות השמים לשאר אשר לקחה אשה ותלש בשלש סאים קמח עד־אשר חמצה כל־העריסה
לד. כל־אלה דבר ישוע אל־המון העם במשלים ובבלי משל לא דבר אליהם דבר
לה. למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני־קדם
לו. אז שלח ישוע את־המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר־נא לנו את־משל הזונין בשדה
לז. ויען ויאמר אליהם הזורע הזרע הטוב הוא בן־האדם
לח. והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות והזונין בני הרע המה
לט. האיב הזורע אתם הוא השטן הקציר קץ העולם והקצרים הם המלאכים
מ. וכאשר הזונין ילקטו והיו למאכלת אש כן יהיה בקץ העולם הזה
מא. בן־האדם ישלח את־מלאכיו והסירו מתוך מלכותו כל־מכשלה וכל־עשה עולה
מב. והשליכו אתם אל־כבשן אש שם יהיה בכי וחרק שנים
מג. והצדיקים יזהירו אז כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
מד. עוד דמתה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר ימצאהו איש ויצפנהו ובשמחתו ילך וימכר את־כל־אשר־לו וקנה לו את־השדה ההוא
מה. עוד דמתה מלכות השמים לאיש סוחר המבקש פנינים יקרות
מו. ובמצאו פנינה אחת יקרת־ערך עד־מאד ילך וימכר את־כל־אשר־לו ויקנה
מז. עוד דמתה מלכות השמים למכמרת פרושה על־פני הים אשר יאספו בה ממינים שונים
מח. ובהמלאה ימשכו אתה אל־החוף וישבו ויבחרו את־הטובים לשומם אל־הכלים ואת־הרעים ישליכו חוצה
מט. ככה יהיה בקץ העולם כי המלאכים יבאו והבדילו את־הרשעים מתוך הצדיקים
נ. והשליכו אתם אל־כבשן אש שם יהיה בכי וחרק שנים
נא. ויאמר אליהם ישוע הכי בנתם כל־אלה ויאמרו הן אדננו
נב. ויאמר אליהם לכן כל־סופר משכיל למלכות השמים נדמה לאיש בעל־הבית המוציא מאוצרו חדשות וגם־ישנות
נג. ויהי ככלות ישוע את־המשלים האלה ויעבר משם
נד. ויבא אל־ארצו ויורה להם בבית הכנסת והמה כן תמהו לאמר מאין לזה החכמה והנפלאות
נה. האין זה בן־החרש הכי לא נקראת אמו מרים ואחיו יעקב ויוסף שמעון ויהודה
נו. ואחיתיו הלא הנה כלן אתנו ומאין לו כל־אלה
נז. ויהי להם לאבן נגף וישוע אמר אליהם אין נביא בבלי כבוד זולתי בארץ מולדתו ובתוך ביתו
נח. ולא־פעל שם נפלאות רבות מפני חסר אמונתם
| 
