א. אז באו לפני ישוע פרושים וסופרים מירושלים לאמר
ב. מדוע יעזבו תלמידיך את קבלת הזקנים כי לא ירחצו את־ידיהם לאכילת לחם
ג. ויען ויאמר אליהם ומדוע תעזבו גם־אתם את־מצות אלהים בעבור קבלתכם
ד. כי אלהים צוה לאמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת
ה. ואתם אמרים איש כי־יאמר לאביו או לאמו קרבן כל־הנאה אשר תהנה ממני הרי זה נדר
ו. ואין עליו לכבד עוד את־אביו ואת־אמו והפרתם את־מצות אלהים בקבלתכם
ז. חנפי־לב היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר
ח. העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני
ט. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים
י. ויקרא אל־העם ויאמר אליהם שמעו והשכילו
יא. אשר יבא אל־תוך הפה לא יטמא את־האדם אפס אשר יצא מתוך הפה הוא יטמא את־האדם
יב. ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי נכשלו הפרושים בשמעם הדבר הזה
יג. ויען ויאמר כל־מטע אשר אבי בשמים לא נטעו ישרש
יד. הניחו להם הם עורים מנהלים לעורים וכי עור מנהל לעור שניהם יפלו אל־הבור
טו. ויען פטרוס ויאמר אליו באר־לנו את־המשל הזה
טז. ויאמר ישוע הכי גם־אתם עוד בבלי בינה
יז. הלא תשכילו כי כל־אשר יבא אל־תוך הפה ירד אל־הכרש ומשם יצא הפרשדנה
יח. אך היצא מתוך הפה יבא מתוך הלב והוא יטמא את־האדם
יט. כי מתוך הלב יצאו יצרי מחשבות רעות רצח נאף וזנה גנב עדות שקר וגדופים
כ. אלה הם אשר יטמאו את־האדם אך אכול בידים אשר לא רחצו לא יטמא את־האדם
כא. ויצא ישוע משם ויבא אל־גלילות צור וצידון
כב. והנה אשה כנענית יצאת מגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן־דוד בתי רוח רעה בה ועניה מרה מאד
כג. ולא־ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו מלפניו לאמר שלח אתה כי־צעקת היא אחרינו
כד. ויען ויאמר לא שלחתי כי אם־לצאן אבדות לבית ישראל
כה. והיא באה ותשתחו לו לאמר הושיעה לי אדני
כו. ויען ויאמר לא־נכון לקחת את־לחם הבנים ולהשליכו לפני הכלבים
כז. ותאמר כן אדני אפס גם־הכלבים יאכלון מן־הפתותים הנפלים מעל־שלחן אדניהם
כח. ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדולה אמונתך יהי־לך כאשר עם־לבבך ותרפא בתה בעת ההיא
כט. ויעבר ישוע משם ויבא על־יד ים הגליל ויעל אל־ההר וישב שם
ל. ויבאו לפניו המון עם־רב ועמהם פסחים עורים חרשים נדכאים ורבים כמוהם ויציגום לרגלי ישוע והוא רפא אתם
לא. והעם כן תמהו בראותם האלמים מדברים הנדכאים נרפאים הפסחים הלכים והעורים ראים ויתנו כבוד לאלהי ישראל
לב. ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר מלאתי רחמים על־העם כי עמדו עמדי זה שלשת ימים ואין להם מה־לאכל ואין את־נפשי לשלחם רעבים פן־יתעלפו בדרך
לג. ויאמרו אליו תלמידיו מאין לנו די־לחם במדבר להשביע המון רב כמהו
לד. ויאמר ישוע אליהם כמה לכם לחם ויאמרו שבעה ומעט דגים קטנים
לה. ויצו את־המון העם לשבת על־הארץ
לו. ויקח את־שבעת הלחם ואת־הדגים ויברך ויפרס ויתן אל־תלמידיו והתלמידים אל־המון העם
לז. ויאכלו כלם וישבעו וישאו את־הפתותים הנותרים שבעה סלים מלאים
לח. והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד נשים וטף
לט. אז שלח את־המון העם והוא ירד באניה ויבא גבולת מגדון
| 
