מתי, Chapter 16 טז

א. ויבאו פרושים וצדוקים לפניו לנסותו וישאלו ממנו להראותם אות מן־השמים    ב. ויען ויאמר אליהם לעת־ערב תאמרו הנה יום־צח בא כי אדמו השמים    ג. ובבקר תאמרו יום־סערה היום כי אדמו השמים וקדרו חנפים ידעים אתם לבחן פני השמים ולבחן אתות העתים לא תוכלו    ד. דר רע ומנאף מבקש־לו אות ואות לא ינתן־לו זולתי אות יונה הנביא ויעזבם וילך לו    ה. וכאשר באו תלמידיו אל־עבר הים שכחו לקחת אתם צדה לדרך    ו. וישוע אמר אליהם ראו והשמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים    ז. ויהי הם נדונים לאמר כי לא־לקחנו לחם    ח. וידע ישוע ויאמר אליהם קטני אמונה למה־זה אתם נדונים כי לא־לקחתם לחם    ט. הכי עוד לא תשכילו ולא תזכרו את־חמשת הלחם אכלו חמשת אלפים וכמה סלים אשר נשאתם    י. וגם־שבעת הלחם אכלו ארבעת אלפים וכמה סלים אשר נשאתם    יא. ואיך לא תשכילו כי לא על־דבר לחם אמרתי לכם כי אם־להשמר משאר הפרושים והצדוקים    יב. אז הבינו כי לא אמר להם להשמר משאר הלחם כי אם־מתורת הפרושים והצדוקים    יג. ויבא ישוע אל־גלילות קיסרין אשר לפילפוס וישאל את־תלמידיו לאמר מה־אמרים האנשים עלי מי הוא בן־האדם    יד. ויענו יש אמרים יוחנן המטבל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים ירמיהו או אחד מן־הנביאים    טו. ויאמר אליהם ואתם מה־תאמרו עלי מי אני    טז. ויען שמעון פטרוס ויאמר אתה הוא המשיח בן־אלהים חיים    יז. ויען ישוע וימר אליו אשריך שמעון בר־יונה לא בשר ודם גלה־לך זה כי אם־אבי אשר בשמים    יח. וגם־אני אגיד לך כי אתה הוא כיפא ועל־הכף הזה אבנה את־קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה    יט. ונתתי לך את־מפתחות מלכות השמים את־אשר תאסר על־הארץ אסור יהיה בשמים ואת־אשר תתיר על־הארץ מתר יהיה בשמים    כ. אז צוה על־תלמידיו לבלתי הגד לאיש כי הוא ישוע המשיח    כא. מהעת ההיא החל ישוע להורת לתלמידיו כי עליו ללכת ירושלימה להיות מענה עד־מאד על־ידי הזקנים וראשי הכהנים והסופרים וגם מות יומת וביום השלשי יקום    כב. ויקחהו פטרוס ויחל לגער־בו לאמר חללה לך אדני חללה לך מדבר כזה    כג. ויפן ויאמר אל־פטרוס סור שטן מעל פני למוקש אתה לי כי לא תשכיל את אשר לאלהים כי־אם את אשר לאדם    כד. אז אמר ישוע אל־תלמידיו מי החפץ ללכת אחרי ישליך את־נפשו מנגד וישא את־צלבו וילך אחרי    כה. כי מי החפץ להציל את־נפשו תכרת־לו ומי אשר יכרית את־נפשו למעני ימצאנה    כו. כי מה־בצע לאיש אם יקנה־לו את־כל־הארץ ונפשו תכרת־לו או מה־יתן איש פדיון נפשו    כז. כי עתיד בן־האדם לבא בכבוד אביו עם־מלאכיו ואז ישלם לכל־איש כמעשהו    כח. אמן אני אמר לכם יש מן־הנצבים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו את־בן־האדם בא במלכותו