א. ויען ישוע עוד וישא להם משלו לאמר
ב. דמתה מלכות השמים למלך אשר הכין חתנה לבנו
ג. וישלח את־משרתיו לקרא את־הקראים אל־המשתה ולא אבו לבא
ד. ויסף וישלח משרתים אחרים לאמר הגידו לקראים הנה הכינותי הכרה הבקר והמריאים טבוחים והכל ערוך באו־נא אל־משתה החתנה
ה. והם לא־שתו לבם גם־לזאת וילכו להם איש אל־שדהו ואיש אל־מסחרו
ו. והנשארים מהם תפשו במשרתיו ויזידו עליהם ויהרגום
ז. ויתעבר המלך וישלח את־צבאיו וישמד את־המרצחים האלה ואת־עירם שלח באש
ח. אז אמר אל־משרתיו משתה־החתנה ערוך והקראים לא־נמצאו כן
ט. לכן לכו־נא אל־פתח עינים בראש נתיבות וכל־איש אשר תמצאו קראו אתו אל־המשתה
י. ויצאו המשרתים ההם אל־הנתיבות ויאספו מכל אשר מצאו גם־רעים וגם־טובים וימלא בית־החתנה את־הקראים
יא. ויהי כבוא המלך לראות את־הבאים וירא איש מהם אשר איננו מלבש לבוש החתנה
יב. ויאמר אליו רעי איך באת הלם בלתי מלבש לבוש החתנה ויהי כמחריש
יג. ויצו המלך את־משרתיו לאמר אסרו אתו ידיו ורגליו ונשאתם והשליכהו אל־מקום אפל וצלמות שם יהיה בכי וחרק שנים
יד. כי רבים הם הנקראים והנבחרים מעטים
טו. אז הלכו הפרושים ויועצו יחדו איך ינקשהו בדבריו
טז. וישלחו אליו את־תלמידיהם עם־אנשי הורדוס לאמר רבי ידענו כי־איש נאמן אתה ואת־דרך אלהים תורה במישרים לא תגור מפני־איש כי לא תשא פני־גבר
יז. לכן הגד־לנו מה־יהגה לבך הנכון הוא לתת מס לקיסר אם־אין
יח. וישוע ידע את־מזמתם ויאמר חנפים למה־זה תנסוני
יט. הראוני את־כסף המס ויביאו אליו את־הכסף
כ. ויאמר אליהם למי התמונה והכתבת ההנה
כא. ויאמרו אליו לקיסר ויאמר אליהם על־כן הבו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
כב. וישמעו וישתאו ויעזבו אתו וילכו להם
כג. ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תקומה למתים וישאלהו לאמר
כד. רבי הנה משה אמר איש כי־ימות ובנים אין־לו ויבם אחיו את־אשתו והקים זרע על־שם אחיו
כה. ואתנו היו שבעה אחים הראשון לקח לו אשה וימת וזרע לא השאיר אחריו ויעזב את־אשתו לאחיו
כו. וכמו־כן גם־השני וגם־השלישי עד השביעי
כח. ועתה למי מן־השבעה תהיה לאשה בתקומה אחרי אשר היתה אשת כלם
כט. ויען ישוע ויאמר אליהם שגיתם כי לא ידעתם את־התורה ולא את־גבורת האלהים
ל. כי בתקומה לא יבעלו ולא תבעלנה כי אם־יהיו כמלאכי־אל בשמים
לא. ועל־דבר תקומת המתים הלא קראתם את אשר־נאמר לכם מפי האלהים לאמר
לב. אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ויהוה איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים
לג. וישמעו המון העם ויאמרו מה־נפלאה תורתו
לד. והפרושים שמעו כי סכר פי הצדוקים ויועדו שם יחדו
לה. ותלמיד חכם אחד מהם שאל אתו וינסהו לאמר
לו. רבי אי־זו היא המצוה הגדולה בתורה
לז. ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך
לח. זו היא המצוה הגדלה והראשנה
לט. והשניה דמתה לה ואהבת לרעך כמוך
מ. ועל־שתי המצות האלה תלויים כל־התורה והנביאים
מא. ויהי בהתאסף הפרושים שאל אתם ישוע לאמר
מב. מה־תאמרון על־המשיח בן־מי הוא ויאמרו אליו בן־דוד
מג. ויאמר אליהם אם־כן אפוא איך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו
מד. נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך
מה. ואם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו
מו. ולא־יכל איש להשיב אתו דבר גם־לא העז עוד איש להתוכח אתו בדברים מהיום ההוא ומעלה
| 
