א. אז תדמה מלכות השמים לעשר בתולות אשר לקחו את־נרתיהן ותצאנה לקראת החתן
ב. חמש מהן בנות־כסל וחמש בנות תבונה
ג. והכסילות לקחו את־נרתיהן ולא־לקחו עמהן שמן
ד. והנבונות לקחו שמן בכליהן עם־הנרות
ה. וכאשר אחר החתן לבא נמו ישנו כלן
ו. ויהי בחצי הלילה ותעבר הרנה הנה החתן בא צאינה לקראתו
ז. אז הקיצו כל־הבתולות האלה ותיטבנה את־נרתיהן
ח. ותאמרנה הכסילות אל־הנבונות תנינה לנו משמנכן פן־יכבו נרתינו
ט. והנבונות ענו לאמר לא כן פן־לא ישפק לנו ולכן לכנה אל־מכרי שמן וקנינה לכן
י. ויהי בלכתן לקנות והנה החתן בא ואלה אשר נכנו באו אתו אל־חתנתו והדלת נסגרה
יא. ואחרי־כן באו יתר הבתולות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח־נא לנו
יב. והוא ענה ואמר אמן אני אמר לכן כי לא ידעתי אתכן
יג. על־כן עמדו על־משמרתכם כי אינכם ידעים את־היום ואת־השעה אשר יבא בה בן־האדם
יד. כי כמו־איש נסע אל־מחוץ לארץ אשר קרא לעבדיו ויפקד בידם את־הונו
טו. לאחד מהם נתן חמש ככרים לאחר שתים ולאחר אחת לאיש איש כפי יכלת ידו וימהר ויסע לדרכו
טז. וזה אשר לקח חמש הככרים הלך ויסחר בהן ויעש חמש ככרים אחרות
יז. וכן זה אשר לקח שתים רכש שתים אחרות
יח. וזה אשר לקח את־הככר האחת אזל לו ויחפר באדמה ויטמן את־כסף אדניו
יט. ואחרי ימים רבים שב אדון העבדים האלה מדרכו ויחשב עמהם
כ. ויגש זה אשר לקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים נתת בידי והנה רכשתי עוד חמש ככרים אחרות
כא. ויען אתו אדניו היטבת עבד טוב ונאמן נאמן היית במעט ואני אפקידך על־הרבה בא אל־שמחת אדניך
כב. וזה אשר לקח ככרים נגש גם־הוא ויאמר אדני שתי ככרים נתת לי והנה רכשתי עליהן עוד ככרים
כג. ויען אתו אדניו היטבת עבד טוב ונאמן נאמן היית במעט ואני אפקידך על־הרבה בא אל־שמחת אדניך
כד. ויגש גם־זה אשר לקח ככר אחת ויאמר אדני ידעתיך כי־איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס באשר לא פזרת
כה. ואירא ואלך ואטמן ככרך באדמה ועתה הא־לך את אשר־לך
כו. ויען אדניו ויאמר אליו עבד רע ועצל ידעת כי־קצר אני באשר לא זרעתי וכנס אני באשר לא פזרתי
כז. ועל־כן היה עליך לתת כספי למחליפי־כסף ואני בבאי הייתי מצא את אשר־לי בתרבית
כח. לכן קחו את־הככר מידו ותנו לזה אשר־לו ככרים עשר
כט. כי מי אשר יש־לו ינתן־לו ויעדיף ומי אשר אין־לו יקח ממנו גם את אשר יש־לו
ל. ואת העבד הזה אשר לא יצלח לכל השליכו אל־אפל וצלמות שם יהיה בכי וחרק שנים
לא. והיה כי יבוא בן־האדם בגדלתו וכל־המלאכים הקדשים עמו אז ישב על־כסא כבודו
לב. ונקבצו לפניו כל־הגוים והפריד ביניהם בין אחד לאחד כאשר יפריד הרעה את־הכשבים מבין העזים
לג. והעמיד את־הכשבים לימינו ואת־העזים לשמאלו
לד. אז יאמר המלך לאשר מימינו באו ברוכי אבי ורשו את־המלכות אשר התעתדה לכם למן־הוסד עולם
לה. כי רעבתי ותאכילני צמאתי ותשקוני ארח הייתי ותאספוני
לו. ערם ותכסני חליתי ותבקרני עצור בכלא הייתי ותבאו אלי
לז. אז יענו אתו הצדיקים לאמר אדנינו מתי ראינוך רעב ונשביעך או צמא ונשקך
לח. מתי ראינוך ארח ונאספך או ערם ונכסך
לט. ומתי ראינוך חלה או עצור בכלא ונבא אליך
מ. והמלך יענה אתם לאמר אמן אני אמר לכם את אשר עשיתם לאחד מאחי הקטנים האלה לנפשי עשיתם
מא. אז יאמר גם־לאשר משמאלו לכו מעלי ארורים אל־אש עולם אשר התעתדה לשטן ולמלאכיו
מב. כי רעבתי ולא נתתם לי לאכל צמאתי ולא נתתם לי לשתות
מג. ארח הייתי ולא אספתוני ערם ולא כסיתוני חלה הייתי ועצור בכלא ולא בקרתוני
מד. והם גם־הם יענו אליו לאמר אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או ארח או ערם או חלה או עצור בכלא ולא באנו לעזרך
מה. והוא יענה אתם לאמר אמן אני אמר לכם את אשר לא עשיתם לאחד הקטנים האלה לנפשי לא עשיתם
מו. וכן ילכו אלה לדראון עולם והצדיקים לחיי עולם
| 
