א. ויהיא כאשר כלה ישוע לדבר כל־הדברים האלה ויאמר אל־תלמידיו
ב. הלא ידעתם כי אחרי יומים יהיה הפסח ואת בן־האדם יסגירו להצלב
ג. ויקהלו ראשי הכהנים והסופרים וזקני העם אל־חצר הכהן הגדול ושמו קיפא
ד. ויועצו לתפש את־ישוע בערמה ולהמיתו
ה. אך אמרו לא בחג פן־תתערר מהומה בעם
ו. ויהי בהיות ישוע בבית־עניה בבית שמעון המצרע
ז. ותבא אליו אשה ובידה צלחית שמן יקר־ערך מאד ותצק על־ראשו במסבו
ח. ויראו התלמידים ויחר להם לאמר על־מה נבלע השמן הזה
ט. הלא טוב היה לתתו בכסף רב ולחלק מכרו לעניים
י. וידע ישוע ויאמר אליהם למה־זה תלאו את־האשה הלא טוב גמלתני
יא. כי את־העניים תמצאו לפניכם תמיד ואותי לא תמצאו תמיד לפניכם
יב. כי באשר יצקה השמן הזה על־גויתי הכינה אתי לקברתי
יג. אמן אני אמר לכם בכל־מקום אשר תשמע הבשורה הזאת בכל־הארץ יספר גם אשר עשתה היא לה לזכרון
יד. אז קם אחד משנים העשר ושמו יהודה איש־קריות וילך אל־ראשי הכהנים
טו. ויאמר מה־תאמרו לתת־לי כי אסגיר אתו בידכם וישקלו־לו שלשים כסף
טז. ומן־העת ההיא בקש־לו תאנה להסגיר אתו
יז. ולפני הראשון לחג המצות באו התלמידים לפני ישוע לאמר איפה תרצה כי־נכין לך לאכל את־הפסח
יח. ויאמר לכו העירה לפלני אלמני והגדתם לו כה אמר רבנו הן עתי באה והנני לחג את־חג הפסח עם־תלמידי בביתך
יט. ויעשו התלמידים כאשר צוה אתם ישוע ויכינו את־הפסח
כ. ויהי בערב וישב במסבו עם־שנים עשר
כא. ובעוד הם אכלים ויאמר אמן אני אמר לכם כי־אחד מכם יסגיר אתי
כב. ויתעצבו אל־לבם עד־מאד ויחלו לאמר לו האני הוא אדני
כג. ויען ויאמר הטבל את־ידו עמי בקערה הוא המסגיר אתי
כד. הן בן־האדם הלך ככתוב עליו אך אוי לאיש ההוא אשר יסגיר את בן־האדם ביד מבקשי נפשו טוב היה לאיש ההוא אם־לא יצא מרחם
כה. ויהודה המסגיר אתו ענה ואמר האני הוא רבי ויאמר אליו אתה אמרת
כו. ובאכלם ויקח ישוע את־הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו אכלו זה הוא בשרי
כז. ויקח את־הכוס ויברך ויתן להם לאמר שתו כלכם ממנה
כח. כי זה הוא דמי דם־הברית החדשה השפוך בעד רבים לסליחת חטאתם
כט. ואני מגיד לכם כי מעתה לא אשתה עוד מפרי הגפן הזה עד היום ההוא אשר חדש אשתהו עמכם במלכות אבי
ל. ויקראו את־ההלל ויצאו אל־הר הזיתים
לא. אז אמר אליהם ישוע הן כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את־הרעה ותפוצין הצאן
לב. ואחרי תקומתי מן־המתים אלך לפניכם הגלילה
לג. ויען פטרוס ויאמר אליו אף אם־כלם יכשלו בך אני לא אכשל לעולם
לד. ויאמר אליו ישוע אמן אני אמר לך כי בלילה הזה טרם יקרא התרנגל תכחש־בי שלש פעמים
לה. ויאמר אליו פטרוס אף אם־יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש־בך וכן דברו גם כל־התלמידים
לו. ואחרי־כן בא ישוע עמהם אל־המקום הנקרא גת־שמנה ויאמר אל־תלמידיו שבו־לכם פה עד־כי אלך והתפללתי שמה
לז. ויקח אתו את־פטרוס ואת־שני בני זבדי ויחל להתיפח ולהשומם
לח. ויאמר אליהם נפשי מרה־לי מאד עד־מות עמדו בזה ושקדו עמי
לט. ויעבר הלאה מעט־מזער ויפל על־פניו ויתפלל ויאמר אבי אם־יתכן הדבר תעבר־נא הכוס הזאת מעלי אך לא כרצוני כי אם־כאשר רצית אתה
מ. ויבא אל־התלמידים וימצאם ישנים ויאמר אל־פטרוס האם לא־היה לאל ידכם לשקד עמי שעה אחת
מא. שקדו והתפללו פן־תבאו למסה הן הרוח חפצה אך הבשר רפה
מב. ויוסף וילך־לו שנית ויתפלל ויאמר אבי אם זאת לא תתכן לעבר בלתי אם־שתיתי אותה יעשה רצונך
מג. ויוסף וישב וימצאם ישנים עוד כי עיניהם היו כבדות
מד. ויעזב אתם וילך עוד ויתפלל שלישית וידבר כדברים האלה
מה. אז שב אל־תלמידיו ויאמר אליהם תנו שנה לעיניכם ומנוחה הנה באה השעה ובן־האדם נסגר בידי חטאים
מו. קומו ונלכה הנה המסגיר אתי הלך וקרב
מז. עודנו מדבר והנה יהודה אחד משנים העשר בא ועמו המון־רב בחרבות ובמטות מאת ראשי הכהנים וזקני העם
מח. והמסגיר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אנשק־לו זה הוא תפשו אתו
מט. וימהר ויגש אל־ישוע ויאמר השלום לך רבי וישקהו
נ. ויאמר אליו ישוע רעי על־מה באת והם נפלו על־ישוע וישלחו בו את־ידיהם ויתפשהו
נא. והנה אחד מאנשי ישוע שלח את־ידו וישלף את־חרבו ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו
נב. ויאמר אליו ישוע השב חרבך אל־מקומה כי כל־תפשי חרב בחרב יאבידו
נג. או התאמר בלבך כי לא אוכל לשאל מאת אבי אשר ישלח לי גם־עתה רב משנים עשר גדודים מלאכים
נד. אבל איך יכנו הכתובים כי כל־אלה תקראנה
נה. בעת ההיא אמר ישוע אל־המון העם הבחרבות ובמטות באתם לתפש אתי כפריץ ויום יום ישבתי להורת לכם במקדש ולא שלחתם בי יד
נו. אבל כל־זאת היתה למלאת את־כתבי הנביאים אז עזבו אתו תלמידו כלם וינסו
נז. ותפשי ישוע הוליכו אתו אל־קיפא הכהן הגדול אשר בביתו נקהלו הסופרים והזקנים
נח. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד־לחצר הכהן הגדול ויבוא וישב שם עם־המשרתים לראות איך יפל דבר
נט. וראשי הכהנים והזקנים וכל־הסנהדרין בקשו עדות שקר על־ישוע להמיתו ולא מצאו
ס. ואף כי עדי־שקר רבים באו שם לא מצאו ואחרי־כן נגשו שנים עדי־שקר
סא. ויענו כי זה אמר ידי רב לי להרס את־היכל האלהים ולבנותו בשלשת ימים
סב. ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו הלא תענה דבר משתגה־זאת העידו בך אלה
סג. וידם ישוע ויאמר אליו הכהן הגדול הנני משביעך באלהים חיים כי תגיד לנו אם־אתה הוא המשיח בן־האלהים
סד. ויאמר אליו ישוע אתה אמרת אכן אני מגיד לכם כי מעתה תראו את־בן־האדם ישב לימין הגבורה ובא בענני השמים
סה. אז יקרע הכהן הגדול את־בגדיו לאמר מגדף הוא מה־לנו עוד ולעדים הנה זה שמעתם גדופו מפיו
סו. אמרו מה־דעתכם ויענו ויאמרו משפט־מות לו
סז. אז ירקו בפניו ויכהו באגרף ויש מהם אשר מחאו אתו מכת לחי
סח. ויאמרו הנבא לנו משיח מי זה המכה אתך
סט. ופטרוס ישב מחוץ בתוך החצר ותגש אליו שפחה אחת לאמר גם־אתה היית עם־ישוע הגלילי
ע. ויכחש לעיני כלם לאמר לא ידעתי מה־את אמרת
עא. ויצא אל־האולם ותראהו שפחה אחרת ותאמר אל־העמדים שם גם־זה היה עם־ישוע הנצרי
עב. ויוסף לכחש וישבע לאמר לא ידעתי את־האיש
עג. ועוד מעט ויגשו העמדים שם ויאמרו אל־פטרוס אולם גם־אתה אחד מהם כי גם־בשפתך תתנכר
עד. ויחל לענות באלה ובשבעה לאמר לא ידעתי את־האיש וברגע זה קרה התרנגל
עה. ויזכר פטרוס את־דבר ישוע אשר אמר כי־טרם יקרא התרנגל תכחש־בי שלש פעמים ויצא החוצה וימרר בבכי
| 
