א. ואחרי־כן שמעתי קול גדול כקול המון רב בשמים קראים הללויה התשועה והתפארת והעז ליהוה אלהינו
ב. אמת וצדק משפטו כי־שפט את־הזונה הגדולה אשר־השחיתה את־הארץ בתזנתה וידרש מידה את־דם עבדיו השפוך
ג. ויענו שנית הללויה עד־עולמי עולמים יעלה עשנה
ד. ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על־פניהם וישתחוו לאלהים הישב על־הכסא ויאמרו אמן הללויה
ה. וקול קרא יצא מן־הכסא לאמר הללו את־אלהינו כל־עבדיו ויראיו הקטנים עם־הגדולים
ו. ואשמע כקול המון רב וכקול מים רבים וכשאון רעם חזק קרא הללויה כי־מלך יהוה אלהי צבאות
ז. לכו ונשמחה ונגילה ונתנה לו כבוד כי באה חתנת השה וכלתו ערוכה בכל
ח. ויתן לה ללבש בוץ זך ונקי כי בוץ הוא צדקת הקדושים
ט. ויאמר אלי כתב אשרי הקראים אל־המשתה לחתנת השה ויוסף ויאמר אלה דברי אלהים אמת
י. ואני נפלתי לרגליו להשתחות לו ויאמר אלי לא־כן ראה אנכי עבד כמוך וחבר אני לך ולאחיך המחזיקים בעדות ישוע לאלהים תשתחוה כי עדות ישוע היא רוח הנבואה
יא. וארא את־השמים נפתחים והנה־סוס לבן והרכב עליו נקרא נאמן וישר ומשפטו ומלחמתו במישרים
יב. עיניו כלהבות אש ועטרות רבות על־ראשו ועליו שם חקוק אשר לא־ידע אתו איש מלבדו
יג. והוא עטה לבוש מאדם בדם ושמו נקרא דבר האלהים
יד. וצבא השמים רכבים אחריו על־סוסים לבנים מלבשים בגדי־בוץ זך ונקי
טו. וחרב חדה יצאת מפיו להכות בה את־הגוים ולרעם בשבט ברזל והוא דרך בגת יין החמה והזעף אלהי הצבאות
טז. ועל־בגדו ועל־ירכו כתוב שם מלך המלכים ואדני האדנים
יז. וארא מלאך אחד עמד על־השמש וקרא בקול גדול אל־כל־עוף כנף המעופף על־פני רקיע השמים לאמר באו האספו אל־המשתה הגדול לאלהים
יח. ואכלתם בשר מלכים בשר שרי אלפים ובשר גבורים בשר סוסים ורכביהם ובשר בני חורים ועבדים קטנים עם־גדולים כלם
יט. וארא את־החיה ומלכי הארץ ומחניהם כי־ערכו להלחם עם־רכב הסוס וצבאו
כ. ותתפש החיה ונביא השקר נאחז עמה הוא אשר עשה האתות לפניה להדיח את־נשאי תו החיה ואת־המשתחוים לצלמה והם שניהם השלכו חיים אל־תוך ים התבערה הבער בגפרית
כא. והנשארים נפלו לפי החרב היצאת מפי רכב הסוס ועוף כל־כנף שבעו מבשרם
| 
