הרומיים, Chapter 4 ד

א. ומה־נאמר על־אברהם אבינו מה־יתרון מצא במעשהו    ב. כי לו־נצדק אברהם במעשיו נאוה־לו תהלה אך־לא לפני אלהים    ג. כי מה־דבר התורה והאמן אברהם באלהים ויחשבה לו צדקה    ד. ולאיש אשר מעשהו בידו לא יחשב שכרו כמתנת חנם כי אם־כשלמת חוב    ה. אך איש אשר מעשה ידיו אין אתו והוא מאמין במצדיק את־הרשע עקב אמונתו אמונתו זו תחשב לצדקה    ו. כאשר גם־דוד מאשר את־האדם אשר אלהים יצדיקנו לא על־פי פעלו    ז. אשרי נשוי־פשע כסוי חטאה    ח. אשרי אדם לא־יחשב יהוה לו עון    ט. ואשר הזה למי לנמולים או גם־לערלים יען נקרא בזה כי אמונת אברהם נחשבה לו לצדקה    י. ומתי נחשבה־לו כן אחרי המלו או טרם המלו לא אחרי המלו כי אם־טרם המלו    יא. ואות ברית המולות נשא להיות לו לחותם צדקתו עקב אשר האמין בעודנו ערל למען יהיה לאב לכל־המאמינים אף כי־הם ערלים אשר גם־אמונתם תחשב להם לצדקה    יב. והוא אב לנמולים אך־לא רק לנמולים לבדם כי־אם־גם־לאלה ההלכים בעקבות אמונתו אשר התהלך אברהם אבינו בעודנו ערל    יג. כי לא בגלל התורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיות יורש הארץ כי אם־בגלל צדקת אמונתו    יד. כי אם־בעלי התורה יורשים הם אמונה תהיה לריק והבטחה ללא־דבר    טו. כי מפאת התורה יצא הקצף כי באשר אין תורה אין פשע    טז. על־כן בדרך אמונה תמצא למען תכון בחסד וההבטחה תהיה נכונה לכל־הזרע לא לבני התורה לבדם כי־אם גם־לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו    יז. ככתוב כי אב המון גוים נתתיך לפני אלהים זה בטח בו לבו הנתן חיים למתים והקרא לאין כיש    יח. ואף כי לא נראה פתח תקוה החזיק בתקותו להנתן אב־המון גוים כאשר נאמר כה יהיה זרעך    יט. וכאשר לא התרפה באמונתו הביט אל־בשרו אשר היה כמת בהיותו כבן־מאת שנה ואל־רחם שרה אשר בלה    כ. ורוחו לא נפלגה בקרבו מבלי אמן בדבר אלהים כי אם־התגבר באמונתו ונתון כבוד לאלהים    כא. ונפשו ידעת מאד כי תשיג יד אל למלאת את אשר דבר    כב. ועל־כן נחשבה לו לצדקה    כג. ולא נכתב רק למענו לבדו כי לו נחשבה    כד. כי אם־גם למעננו אשר כן תחשב־לנו המאמינים במקים את־ישוע אדנינו מן־המתים    כה. אשר נמסר למות בפשעינו והקם על לצדקה לנו